אלפי מנשה חלק א סד

יתחבר עם היודע הגמור, ע"י היודע שאינו יודע, שהוא ממוצע, בין אינו יודע כלל, להיודע האמיתי הגמור, וע"כ אדבר, מענין בעלי היכולת, ולהכניס בלבותם, שיהיו יודעים שאינם יודעים, וחסרים ידיעה גמורה, לצורך עניני טובתם, ועי"ז יתהוה אצלם רצון וכוסף, להשיג ידיעה גמורה כל א' לפי מדרגתו, ולפי הענין שיודע שחסר בנפשו. ישתדל להוודע לו, מאיזה בעל ידיעה, שהוא לפי ערכו, כי הממוצע, צריך ג"כ, שיהיה לפי ערך, ואז כשיתרבה. רצון וידיעה, אצל הבעלי יכולת, יש תקוה לתכלית, וגמר ענינים. הנצרכים, לתכלית הטוב, ועונג קיים, כפי האפשרי בעו"הז, אשר הוא סולם, לעלות עי"ז, לתכלית עונג נצחי קיים, כל א' לפי מדרגתו והשתדלותו בעו"הב, אשר זה הוא תכלית, כוונת הבריאה לטובה: ענין בעלי היכולת פז

הנה דרך כלל, נחלקו מעלות האדם לשלשה, חכמה גבורה, היינו ממשלה, ועושר, ודרך כללי, כלליות. נחלקו רק לב', היינו, לידיעה ויכולת, חכמה היא ידיעה וגבורה ועושר, הוא יכולת, אלא שהיכולת נחלק לשתים. וכללתים בשם יראה ואהבה, היינו שעשיית אדם., איזה דבר, ומכ"ש מה שיש בו איזה טורח, הוא מפני ב' דברים. או מפני יראת הנזק, או מפני אהבת שכר, ותקות השגת הטוב, אשר עפ"ז, ענין ממשלת הגבורה והממשלה, הוא נקרא יראה, היינו שנשמעים להם, מפני יראת העונש. וממשלת העושר, הוא נקרא אהבה, היינו שנשמעים לדבריהם, מפני תקות שכר, ומידי דברי, בענין היראה והאהבה, אבאר ענין א' בזה, לתרץ, מה שנראה, שהחוש מכחיש בזה, להשכל אמיתי, וצריך למצא דרך בשכל. שיהיה מסכים עם החוש, כי אף שכתבתי בהתחלות ידיעותיי. שהחוש הוא עלול להטעאה, יותר מן השכל, היינו בדבר