אלפי מנשה חלק א ו

התנצלות קצרה

שאלוני חבירים המקשיבים לקולי, ע"ד קיצורי במכתבי. ומה שאני סומך בכמה דברים. על המבין מדעתו ומה שהוא נראה שהוא דבר פשוט אולי ימצאו איזה. שצריכין ביאור רחב בזה, וזה אשר השבתי להם. דעבידנא כשמעתי. עפ"י שפירשתי הפסוק. תן לחכם ויחכם עוד ובארתי, שיורה אותנו שלא לבאר שום דבר בהרחבת הדיבור. רק שיהיה ע"ד שיחכם עוד, וזה משני פנים, הפן הא' שידוע לכל. שמה שמבין האדם מדעתו, הוא מבינו לעומקו יותר ממה ששומע ומקבל מאחרים, וכפי שאבאר, בהגיעי לדבר מדרכי הלימוד, ולהראות איך שנהגו ע"ז הדרך, כל הראשונים, להיות רק כמעיר. וכמו שכתב בטחו"ה. שאביא דבריו בחבורי. ואפרשנו, שהערה התורה. מביאה לידי הערה שכלית. והפן הב'. שאם יבארו לו הכל. לא יהיה לו רק תועלת פרטי. היינו שידע זה הדבר שיבארו לו. אבל אם יצטרך לייגע עצמו, להבין דבר מתוך דבר יהיה לו מזה תועלת כללי, שיתלמד מזה. איך לחדש מדעתו. וזה כל פרי. ענין האדם. שאבאר לקמן. בגוף החיבור. שהוא ענין שכלי. שהוא כולל. כמו שידוע לרבים. מאמר החכם. אין איש בשכל. ואין מין בחוש. ועוד אצלי כוונה אחרת בזה., מפני שעיקר הדרך, המביא לידי לימוד אמיתי. הוא ע"י חבורי אדם באדם. זה בונה וזה סותר, כמאמרם ז"ל, חרב אל הבדים וגו' וכמו שאמר ר"י את כבר לקישא. וכו' וע"כ אני מניח מקום שיצטרכו איזה. לשאול מחביריו, וע"י שיהיה הדבור מצוי ביניהם יתבארו הדברים לעומקם. ובהשיבי להם כזאת. אז רפתה רוחם מעלי והסכימו לדברי: