אלפי מנשה חלק א נג

תורף כוונתו, שעיקר כוונת התורה, להעיר להיות מבין ושואל מדעתו, ואח"ז ימצא מבוקשו, בדברי התורה, שהיא גבהה מאוד, משכל האנושי אבל מי שאין בו דעת לשאול, שיהיו אצלו דברי התורה, כספר החתום, כמו שאבאר מזה אי"ה, כשאגיע לדבר בדרכי הלימוד, ואין מן התימא, מאנשים שנטו אחר תאוותם, ואף שהיו חכמים מחוכמים, היאך יטעו בדבר פשוט כזה, להאמין בקדמות העולם, ושח"ו לית דין ולית דיין וכיוצא בדברים כאלו, יוצק זהב רותח וכו', אשר בעו"ה, כמה נמשכו אחריהם, באמרם, איך אפשר, שחכמים גדולים, כמו הפילסופי' הראשונים יטעו, אבל התאוה מסמאת את העינים בכוונה, ומבקש לעצמו דרכי החפשית לתאוותו, שלא יטרידנו שום דאגה. כעין כמה דברים, שכתבתי בחבורי זה, שהם פשוטים ומבוארי' לכל, ועכ"ז לא יטו לב לזה לשמור דרכם, והוא רק מפני התאו' שמבקשת דרכים, וארחות עקלקלות, להיות כל דרך איש ישר בעיניו, אבל מי שיפקח עיניו קצת, יראה ויבין בתחלת עיונו: שהוא פתיות גדולה, להאמין על ענינים מסודרים בחכמה, כמו כל סדרי הבריאה, העליונים והתחתונים, שלא נעשו מכוונת מכוין, ואם היה א' אומר, שהוא מאמין, על איזה כלי קטנה מסודרת, או על איזה כתיבה מסודרת, שלא נעשה ונכתב כלל רק שהיה כן מעולם, או שנתהוו במקרה, בוז יבוזו לו, ואשוב לדברי, שעכ"פ, עיקר כוונת הידיעה, לשום עיניו, על עניני' כוללים וכוללי כוללים, כמו שכתבתי למעלה, מגדר השכל, מה שהוא חלוק מהחושים, שהחושים, לא ישיגו, רק ענינים פרטיים, והשכיל ישיג עניינים כוללים, ואיש איש כפי מדרגתו, ישתוקק לעלות מדרגא לדרגא, עד להשיג כולל כל הכללים: והוא להשיג רצון הבורא, ולחפש בנפשו, לאיזה ענין הוא מיוחד. בכדי שיוכל להשלים איזה חלק קטן, מחלקי רצונו ית' המיוחד לו כמו שידוע, שיש בענין המצות, כמה, שאינם שייכים, אלא באישים מיוחדים, כגון מצות כהונה ולויה. ומצות המלך, ודומיה' כן יש מצות התלוים בשכל, הנוהג בכל א' כפי שכלו, כגון מצוה