אלפי מנשה חלק א נב

כעת שבעונותינו נתקיים בנו, מה שדרשו על הפסוק, וסר מרע משתולל, שמי שהוא סר מרע, מחזיקים אותו לשוטה, ומשוללים בו, ויבא במקום אחר מזה, אבל בדרך כלל, הכל אוהבים, להמתנהג בתום ויושר, ואף שמשוללים עליו, עכ"ז הוא אהוב וחביב אצלם, ולא יזיקו לו כלל, (ומרגלא בפומי ראי' לזה, מדור המבול, מלא חמס, ונח איש צדיק תמים ביניהם. ת"ר שנה, ויצא שלם), ואחזור לדברי, כשבארתי קצת מן הקצת, מה שצריך המשכיל להתבונן בהשגחתו, על הנהגת העולם, אשר אין חקר לפרטי הענינים, אכתוב כעת ענין יותר גבוה שצריך לעיין עליו: ענין שצריך להתבונן בו עג

כשיסתכל בסוף כל האדם. וביותר שלא ידע האדם את עתו. יבא מזה לההביל. כמה תאוות עוה"ז. ולשום עינו ולבו. להתבונן לחפש לעצמו, טובה נצחית וקיימת, ושינהיג כל עניניו בזה העולם, רק כפי שיהיה הכנה לחיי עד, והנה לתכלית נצחי, שהוא היקר שבכל הדברים, לא יסמוך על מצות אנשים בזה, כי מי שקונה סחורה, להוליכה למקום רחוק, מעבר לים, יחקור היטב, איזה סחורה נצרכת ומצלחת שם, וישים אל לבו שלא יועיל לו, מה שיעלים עינו ולתת שקר בנפשו, ולרפאות עצמו על נקלה רק יחקור היטב, אחר שרשי הדברים אשר מזה יעלה מעלה, להסתכל בתחלת יצירתו, ולחקור היטב לאיזה תכלית נוצר, כי המשכיל על דרכיו, כשיראה שא' מטיב לו ביותר לא ינוח נפשו עד שידע כוונת מי שהיטיב לו, ואם יכול למלאות רצונו, שלא יהא טובתו אליו, מתנת חנם, וכן יסתכל בשמי רום וכוכביהם, שהם ענינים מסודרים מאוד, לא נפלו ע"ד מקרה והזדמן, כי המקרה, לא יעשה ענין מסודר, וכן מה שבארץ, כל מין למינהו, ממיני הצומחים והחיים, ובוודאי יש לכלל היצירה, כוונה מכוונת נצחית, וצריך לחקור בזה ע"פי התורה, כמו שכתב החסיד בעחו"ה, שהערה התורה, מביאה לידי הערה שכלית. אשר בארתי דבריו, שח"ו אינו מקטין מעלת התורה, נגד ענין שכל האנושי, שהוא עלול להטעאה, אלא