אלפי מנשה חלק א נ

חזרת דברים בענין נקודה התכליתית ע

מהדוגמא שהבאתי, יוכלו ללמוד, על הכלל כולו, שנקודת כוונת התועלת, מכל דבר חכמה או מלאכה, הוא המורה דרך לעשייתה, שיהי' על דרך, שיגיע ממנו לתועלתה, וכשיטו קצת מני דרך, אזי כשיסתכלו לנקודת הכוונה, ישובו תיכף לדרך האמת, וע"פ זה, יקיף במוחו, כל ענין המלאכה, על שלימותה, עד שלא יחסר דבר, מהנצרך להגיע מזה לתכלית התועלת, ועתה אכתוב ענין כולל, שצריך בעל הידיעה הכולל, לשום לבו ועינו לזה, ואדבר מענין כולל הכללים: ענין כולל הכללים עא

כשיעמוד האדם על דעתו, היינו להתיישב בנפשו על ענינו, שלא יהי' הולך, על מצות אנשים, מה שהורגל מקטנותו, וכל זמן שהי' סמוך על שלחן אחרים, אביו או חמיו, ודומיהם, ויעלה על דעתו, לשום על לבו, לשום עינו בעצמו, על עניני פרנסתו, והשגת טובו, והרחקת נזקו, שזה הוא התכלית האחרון, כפי שכתבתי לעיל, ויתחיל להשגיח בענין העולם, איך שכל העולם, תלוים וקשורים זה בזה, היינו שהצטרכות של כל א', נתחלקה בכל העולם, ואז יבין, שכל העולם, הוא דומה ממש, לאיש א', מחובר מאיברים רבים, שלכל אבר, מיוחד ענין והנאה בפ"ע, ואם הי' כל אבר משגיח, רק על הנאת עצמו, ולא יחוש במה שיזיק לאבר אחר, כגון שיאכל, מה שהוא מוטעם לחיך, ואף שיזיק לו, כשירד אל חדרי בטנו, וכן דוגמתו בכל האברים, שהידים והרגלים, לא ירצו להטריח, בשביל הנאת שאר אבריו, אזי הוא הריסת כל הגוף בכללו, אלא הטוב הגמור הוא, כשישימו כל אבריו, לכוונה מיוחדת, היינו לקיום כל הגוף, ועי"ז לחוש לענין כל אבר, לפי ערכו, כידוע, שהאבר הראשי, שהוא המוח משכן השכל, שהוא המוליך כל עניניו, צריכין לזהר בו מאוד, שלא לבלבלו, באכילות ושתיות עבים ומשכרים, וכדומה באיזה ענינים, בדברים ותאוות המטרידות אותו, וכן