אלפי מנשה חלק א מז

בידיעת הלשון ממקורו, אבל הכוונה הוא, להבין מה שכתוב על ספר, כל לשון לפי ענינו הנכתב זה מאות מן השנים שאם נפרשם. כפי הלשון המורגל בינינו, אחר כמה שבושים, מעלגי שפה. לא נבין כלל כוונת הכותב, שכתב קודם שנשתבש, ומכ"ש בספר תורתינו הקדושה, שהיה מתבאר בקל, ויתורצו כמה ענינים חמורים, בידיעת הלשון על בורי'. ואביא איזה דבר נצרך בזה, להיות לדוגמא. לעיני מעיינים המשכילים: ענין א' מדרכי הלשון סד

הקשו כמה מהמקובלים במה שהראשונים קראו לספירות אורות, הלא אור הוא דבר מוגשם, ונתפס במקום. וזה חסרון בחוקו ית', וכפי שהבאתי לעיל, ענין האור, שהוא אויר הקשור, הוא יותר גשמי, מן האויר הנרחב, ותירצו שהוא רק לשבר את האוזן המשילו בדבר דק היותר מצוי בעולם ואין לנו דבר דק יותר מזה, ולבד שקשה לי, על קושייתם על אורות, ולא הקשו. על תיבת רוחני, המורגל בפי המקובלים, לקרא עולמות עליונים, רוחניים, הלא רוח ואויר, הוא ג"כ דבר הנתפס במקום, עוד מקשה לי על תירוצם בזה, שאין דבר דק יותר מן האויר, הלא בע"כ, האויר הוא יותר דק, והא ראיה, שאינו נתפס בחוש הראיה. משא"כ באור ואש, ובכדי לתרץ עיקר הקושיא שלהם מעיקרו, צריך אני להאריך קצת. ולבאר דבר א', שהוא עקרי בדרכי הלשון

ענין עקרי בדרכי הלשון סה

ידוע, שבכל לשון יש שמות, היינו לקרא כל דבר בשמו ופעלים, היינו לדבר בפעולות הדברים והנה. בענין הפעולות יכולים להראות ברמיזה. היינו תנועה שאליו ותנועה שממנו לרחק או לקרב עגול או רבוע וכדומה. ועי"ז יוכל לדמות עניני הרמיזות על דיבורים ידועים משינויי הקולות. הדומים לענין הרמיזה שגם בקול, יש שינויים כאלו, קול הנמשך וקול