אלפי מנשה חלק א מה

מה שיצטרך לזה כמה כפלים, כשלא ישגיחו על הסידור ואביא להלן דוגמות לזה, אבל יש ענינים עמוקים מאוד, וצריך להטריח השכל ביותר, למצא איזה כלל גבוה, שיוכלו לעשות עי"ז כמה פרטי ענינים, וכל מה שהכלל יותר גבו' וכולל, יש בו יותר טורח למצא אותו, ואם היה יכולת אצל בעלי ידיעה, והיו יכולים להוציא עניני חכמתם לפועל. ע"י רב היכולת שלהם, מי היה גורם להכריחם, לטרוח בעצמם, לחפש אחר כללים וכוללי כללים, אבל עכשיו, שקשה עליהם מאוד, להיות נצרכים לבעלי היכולת, ולסבול חרפתם, שעל הרוב מבזים להחכמה ואנשיה, מפני שאינם יודעים ערכה ותועליותי' וצריך רב היגיעה, להסביר להם, איזה דבר שכל שיתרצו להעניק קצת מיכולתם לזה, וזה מכריח לבעלי הידיעה שכפי האפשרי, ישתדלו למצא איזה כלל, שיוכלו להוציא בעצמם לפועל, עניני חכמתם, בדבר קל, עפ"י דרך הכללי. והכלל שאין נצרך לעשות ע"י היכולת, אלא כשאין דרך כלל, לעשות ע"י חכמה, היינו ענינים פרטיים מתחלפים שאינם נכנסים תחת הסידור, וצריך לשנותם תמיד לפי הצורך, עכ"פ עי"ז יתרבה תועלת בעולם. ואחרי שבארתי זה המעט. הסיבות, מה שחלקי ה', הידיעה והיכולת, לאישים נפרדים וישמע חכם ויוסיף לקח, עוד כמה וכמה סיבות וטעמים לזה, אשוב כעת לדברי, איך להתנהג, לחבר הידיעה והיכולת, במקום הנצרך, ומקודם אבאר, ענין כל א' בפ"ע, היאך ישתדלו כל א' בענינו, שיהיה ע"צ השלימות, ואח"ז נבא לענין חבורם זה עם זה.: השתדלות בעלי הידיעה סג

הנה, תחלת העיון, בכל דבר, חכמה או מלאכה. לידע מקודם, נקודת התועלת מזה, שזה הוא המורה דרך הישר, שלא להתרחק מנקודת המרכז, ואמשיל בדבר א'. ואף שאפסיק הרבה בנתיים. עכ"ז כיון שאני כותב פסקי פסקי, יוכל המעיין לחפש בקל, לחבר כל דבר, ולחזור לענינו