אלפי מנשה חלק א מד

שגיאות וטעיות, וכשהיה אצל בעלי ידיעה, היכולת ג"כ לפעמים היו עושים. כפי שעלה על רעיונם, בתחלת עיונם. מבלי השגיח. על כל חלקי הסותר והיו גורמים הרבה קלקולים בעולם משא"כ כעת, שנתחלקו הידיעה והיכולת. שמפני זה נצרך בעל הידיעה לבעל היכולת וצריך להתיישב היטב. איך שיסביר לבעל היכולת טובתו מזה הדבר. ויהיה ירא לנפשו. אולי כשיטעה באיזה דבר, יהיה לבוז. אצל בעל היכולת ולא ישמע אליו עוד בשום דבר, כידוע המאמר. כך עונשו של בדאי וכו'. ועי"ז יתיישב מאוד בעל הידיעה ויצא כל דבר לאורה ע"ד תיקון השלימות עוד מזה מעין הנ"ל סא

ידוע, שלכל דבר יש גבול, ואם יעשה איזה מאן דהוא איזה דבר יותר מכחו ויכולתו יחסר לו לבסוף. ענין הנצרך לו וע"כ צריך לחשב בכל ענין. שכרו כנגד הפסדו ולהיפוך והנה הבעל ידיעה, כשממציא איזה ענין נצרך. ואף שיהיה הדבר ברור ואמיתי עכ"ז מרוב חשקו לזה כידוע שלכל אדם חביב מאוד להוציא ענין ידיעתו לפועל. ואם היה לו היכולת הנצרך לזה היה מוציא מיכולתו. יותר משיווי הדבר הנצרך. והיה ההוצאה יתירה על השבח והיה מתמעט עי"ז יכולת בעולם לדברים הנצרכים, אבל כעת. שנתחלקו הדברים. בוודאי הבעל יכולת יתחזק כנגד בעל הידיעה. שלא להוציא מיכולתו. רק לדבר גדול. (ואם היו נותנים בעלי היכולת. אף החצי או שליש לפי ענין דבר הנצרך. להוציא כמה עניני ידיעה לפועל. היה מתרב' טובה וריווח בעולם). עכ"פ ע"י שיתחזק כל א' בשלו. בעל הידיעה. עם בעל היכולת. יהא נצרך בעל הידיעה לחשב היטב בעניני ידיעתו. שיוכל להראות לבעל היכולת. דבר ברור. שיהיה השבח יתירה הרבה על ההוצאה. ויהיה ריווח בעולם: עוד מזה ענין עמוק סב

הנה ידוע, שע"י סידור נכון. יוכלו לעשות בדבר קטן הכמות.