אלפי מנשה חלק א מג

מתחלה באישים אחדים. איש איש לענינו. יתחברו בו. כל הג' דברים שהזכרתי, הנצרך לזה. והוא מעין קושיית צדיק ורע לו. רשע וטוב לו, וכבר נאמרו ע"ז, כמה וכמה טעמים ואני אבאר כעת ד' סיבות וטעמים לזה, ע"פי דרך השכל. לבד שע"פ דרך התורה. גבו' מעל גבוה שומר, שיתבאר במקומו בהגיעי אי"ה לזה: טעם על שנתחלקו הרצון והידיעה והיכולת נט

סיבה ראשונה, ידוע שאין שום ענין נגמר בשלימות. כ"א ע"י בעל מלאכה אחת, כמאמר החכם, מימי לא נצחני, אלא בעל מלאכה אחת, מפני שמשים כל עין השגחתו לזה, משא"כ, הם א' יש לו הרבה ענינים במוחו, לפעמים, כשמשים עין השגחתו על ענין א', יוכל ליפול בו שגיאה, בענינים אחרים, וגם הוא נעשית, ע"ד נר לא' נר למאה, ושע"כ נתחלקו כל המלאכות הנצרכות לתועלת האדם, לרוב ריבוי צרכיהם. בין אלפי אישים. והנה, הידיעה והיכולת, הם ב' ענינים גדולים: וכמעט מתחלפים והפוכים בהנהגותם, היינו שלענין הידיעה. צריך רוב הישוב והנאת. ולהיות פנוי מכל עסק וטרדא. ולענין היכול' צריך להיות תמיד אך עסוק כל היום ולהתנועע ע"י יכולתו ולעסוק במלאכתו. שאין שום ענין נגמר ע"י מנוחה כ"א ע"י תנועה (ואף הידיעה שאמרנו, שצריך מנוחה היינו מנוחת הגוף והשקט אבל צריך להתנועע, ולשוטט בשכלו אנה ואנה, וחפוש אחר חפוש. עד שמוציא הענין שכלי לגמרו לאמתו) וע"כ נתחלקו בין אישים מחולפים, שאחר שיהיה כל א', שלם בענינו, היינו שזה ישתדל להתחזק בידיעתו, וזה ביכולתו, יוכלו להשתתף, ביניהם, לגמור הדבר. בשלימתו וטובו: עוד מזה ס

ידוע, שכל ענין, שהוא יותר יקר. יש יותר חשש בגרם נזקו כמו שכתבתי לעיל. שאין דבר שהוא טוב בהחלט, והנה ענין הידיעה, שהוא ענין הסדור, לפי ענין הדבר, וביותר בענין כללי ביותר, וידוע שהידיעה בתחלת העיין, יפלו בה כמה