אלפי מנשה חלק א מב

ענין המשגיח, כי ענין השגחה, כוללת בכל החיים, מדברים ובלתי מדברים, כמו שאמרו ז"ל, האי מאן דמקני בי' חויא וכו', והוא עולה הדרגות, עד השגחת המדברי' א' על חבירו עד השגחת אב על בנו עד השגחת המלך, על איזה איש פרטי שכמעט אין תקוה להסתר מהשגחתו. ורק לקיים חבי כמעט רגע וגו' ובתוך כך להשתדל למלאות רצונו עד שיתהפך השגחתו מרעה לטובה, עד השגחה עליונה אלקית, שאדבר מזה אי"ה, בהגיעי לדרכי התורה והלימוד, וזהו שכתבתי, שצריך לידע ענין המשגיח, חכמתו ויכולתו ורצונו, ומזה נדע איך להתנהג ע"פי השגחתו וכשבארתי מה שיש בו די, מענין הסדור ע"פ השכל האמיתי, שהוא הוא העיקר לתקנת העולם. אתחיל לדבר מזה, ואביא קצת חזרת דברים, ממה שהבאתי לעיל, כפי הנצרך לזה: ענין הרצון והידיעה והיכולת נח

כפי שכתבתי לעיל, שכל גמר איזה ענין, תלוי ברצון וידיעה ויכולת, ושנצרך ידיעה אמיתית בתחלה, לענין הרצון, שיהי' לדבר, שהוא לטובה אמיתית, ואח"ז הידיעה. איך להתנהג, בהשגת זה הדבר, ואח"ז היכולת ולפ"ז תכלית טובת העולם הוא, לחבר אלו הג' דברים, שנתחלקו בין כמה אישים, היינו שבעל הרצון לפעמים אין לו ידיעה ויכולת, וכן בהיפוך. בעלי הידיעה והיכולת, אין להם רצון לזה, מפני שלא קדם להם ידיעה, התועלת מזה הדבר, וכן בידיעה ויכולת, שנתחלקו ג"כ לרוב, שלזה שיש לו ידיעה אין לו יכולת, וכן להיפוך, וכשיתחברו בעלי ג' הענינים הנ"ל לטובה, אז היו כל הענינים נגמרים בטוב, והוא כעין שותפות בכמה דברים, בין כמה אנשים בעסק איזה דבר. שההצטרכות לזה העסק, נחלק ביניהם, שכל א', יש לו איזה חלקים מדברים הנצרכים לזה ומקודם שאדבר מדרכי החבור. בין אלו ג' הנזהרים. צריך אני מקודם, לבאר הסיבה, על מה עשה ה' ככה בארץ שחלק אלו הג' הנ"ל. בין אישים נפרדים,. שקשה לזווגם, ועי"ז יצא משפט מעוקל ולמה לא חברם היוצר