אלפי מנשה חלק א לח

וידוע מאמר חז"ל, כל מזונותיו של אדם קצובין לו מר"ה ואין אדם נוגע במה שמוכן לחבירו. אפי' כמלא נימא, וא"א לומר, שהשתדלות אסורה, שהרי מצינו אבות הקדושים, ותנאים ואמוראים, שהשתדלו בהרווחת פרנסתם, ואייחד לזה מדור בפ"ע. בהגיעי אי"ה, לאיזה דרושים, כפי שיעדתי. ואבאר, דכולהו איתנהו, ואין א' סותר את חבירו כלל, ואחזור לדברי, לבאר הענין. מקרי, הוא דבר, שלא הי' בזה שום כוונת מכוין, רק שנתהוו. לפי ענין הטבעים, ובלתי מסודרים. כגון שנפל איזה דבר, ממקום גבוה. ובדרך מקרה. באותו פעם. הניח א' איזה כלי במקום הנפילה, ונשברה. וכן ב' אנשים,. כל א' נוסע לדרכו ונזדמנו שניהם. לפונדק א', מבלי שנתכוונו מתחלה לכך. ואבאר להלן סימני המקרה, בדבר המסופק. אם הוא מקרה או כוונת מכוין לזה: ענין סידור נג

סידור, הוא דבר הנעשה. ע"י איזה מכוין. שיהי' הולך ע"ד הסידור, כי המקרה לא יעשה ענין מסודר. אלא ענין מסודר וודאי שנעשה בכוונה, אבל אחר שעשה זה הענין המסודר, אין השגחתו ע"ז כלל כי אם בעת הצורך, לתקן בו איזה דבר כמו אבן השעות, שנעשה ע"י איזה אומן. ודומיו, כי לכך מסדרין איזה דבר. בכדי שיעשה הדבר מעצמו, ולא יצטרך להשגיח ע"ז בכל עת. ולפי ענין קיום הדבר וחוזקו, יתקיים ענין המסודר לזמן מרובה כשהוא עומד במקום שמור ובטוח. שלא יקלקלו סידורו, ע"י איזה טבעי ורצוני: ענין השגחה נד

השגחה. הוא דבר, שמשגיח ע"ז איזה מכוין. לאיזה כוונה שיש לו, לתקנו תמיד. וגם על איזה מבעלי רצון, לפעמים יש עליו משגיח לטוב, או להפוכו, וכשבארתי ג' מיני הנהגות שבעולם, צריך אני לבאר הנ"מ בזה להנהגתינו, כשנתבונן