אלפי מנשה חלק א לה

ענין ושכל בפ"ע, כמו שמצינו בגמ', כל קרא דלא מפרש לה, רב יצחק בר אבדימי, וכל מתנית' דלא מפרש לה, ר' זעירא. לא מיפרשה, וכמו בחושים, שלא נוכל להביא ראי', שמי שאין לו חוש השמיעה, שבוודאי אין לו ג"כ חוש הראי', וכן בהיפוך, או ביתר החושים, (ואדרבה ידוע ונראה לכל, שמי שחסר לו איזה חוש, נתוסף כחו ביתר החושים: מפני שממשיך כוחותיו לשם ביותר), אחזור לדברי, אבל מי שמחזיקין אותו, לבקי מאוד, באיזה מלאכה יקרה, שהוא מתגדר בה, ואנו רואים, שבמלאכות הפחותות, שאינו יודע, אבל הוא סובר שיודע, ומתחזק בדעתו, נגד הבקיאים בזה, אזי אנו מסופקים, שמא אף במלאכתו היקרה, שהוא מתפאר בה, שמא אינו יודע אותה ג"כ, וזהו הפי'. יודע שאינו יודע, יודע, פי' בדבר שהוא יודע, קרינן בי' שפיר יודע, אבל אינו יודע, שאינו יודע. אינו יודע פי'. אף בדבר שמשתבח בה, שהוא יודע, מחזקינן בי', שמא אינו יודע, ומה שהוא מתגדר בה, הוא ג"כ מפנים טעותו, כדרכו בכל הדברים: עוד דבר פשוט על ענין הנ"ל. מו

הנה, כך שיעור הדברים, יודע שאינו יודע יודע, פי' סופו להיות יודע, כיון שיודע שהוא חסר, ויגע להשיגה, ויגעתי ומצאתי תאמן, אבל אינו יודע, שאינו יודע אינו יודע, פי'. ישאר אינו יודע, כידוע בענין הרפואה, כשהחולה אינו מרגיש בחליו, סימן רע לו, וע"כ יחפש אדם בעניני ידיעתו, וירגיש בחסרונותיו, ויחפש אחר ידיעות הנצרכות ויקויים, אם תבקשנה ככסף וגו' אז תבין יראת ה': הצעה מח

סמכתי על המבין, שאל יכבד על הקורא,. מה שהארכתי בביאורים, על דבר. שאינו לא מקרא ולא וכו', כיון