אלפי מנשה חלק א לג

ונזהר בתוך כך, בעשייתו, עד שיחקור היטב, ענין הכולל שבו, ועניני הנהגה לטובה כללית, אבל מי שאינו יודע, שאינו יודע, הוא הסובר בכל ענין, שהוא ענין פרטי בפ"ע, ויעשנה לפי פרטיותו, ואף שיזיק לכלליותו. ויתבאר להלן, איך שזה נוגע. לכל הנהגות שבעולם: עוד ביאור על הנ"ל מד

עוד יש ענין, אינו יודע שאינו יודע, שהוא גורם קלקולים בהנהגה. והוא שמי שהוא חכם בעיניו, וכשיסתפק לו באיזה דבר,. סבור שבודאי אינו ידוע זה לשום אדם, מפני שמי ראוי לידע כמותו, וכשהוא אינו יודע, הוא דן קל וחומר, על כל אדם, שלא יוכלו לידע, ומפני זה, אינו יודע לשאול, ובע"כ סובר, שצריך להתנהג בזה, עפ"י השערה הדמיונית: הגורמת קלקולים בכל הדברים, כמו שיבא בדברי, ונמצא שאינו יודע, שהוא אינו יודע, אלא שסובר, שאין ידוע בעולם כלל, ואנו רואים לפעמים מה שיסתפק לגדולי החכמים, יופשט בקל, אף לקטני השכל, מהסיבה שכתבתי לעיל, שענין השכל. אף מושכלות ראשונות, לא יודעו, כשלא ישימו לב לזה, או מפני שהמשיכו כחותם. לענינים אחרים, נעלם מהם זה הדבר, והכלל. שלא יקיף א' בעצמו, כל הידיעות. ואיזהו חכם, הלומד מכל אדם: עוד ענין א' מעין זה, שאם ישער בשכלו, על דבר א' שנמנע היותו, לא ישמע לשום עדים נאמנים שבעולם ואף אם יאמרו לו, הרי הדבר לפניך, פקח עיניך וראה. לא ירצה כלל, באמרו, כיון שהוא נמנע בדעתו, ואינו יודע שהוא אינו יודע, מפני קוצר שכלו, וכבר בא מעשה לידי, בענין מופתי, בדרכי החשבון והמדידה, שבארתי כת"י א'. והכחישוהו, אנשים ידועים. מופלגים בחשבון, ואף שבקשו מהם, שיטו אוזן לשמוע ענין הביאור. לא רצו להטות אוזן, לשמוע כלל באמרם שהוא נמנע, וכעת הוא ידוע לרבים