אלפי מנשה חלק א לב

ולזה יספיק לו, כשיראו לו איזה אופנים., שיוכל להיות הדבר. ואף שאינו יודע בבירור, אם נעשה, על אלו האופנים, או עוד על אופן אחר, שזה לא הי' חסר לו כעת. רק שנחה ושקטה תמיהתו, וב' אופנים מצינו בגמ', שעל איזה איבעיא, על איזה דין. מחמת שיש סברא לכאן ולכאן נצרך לפשוט לו האיבעיא, ולא יספיק לו, כשישיב לו איבעית אימא כך, ואי בעית אימא כך אבל כשהקשו בגמ' ורמינהי, והשיבו על זה תירוץ, ואיבעית אימא וכו' והנה אף אם יש נ"מ לדינא. בין ב' התירוצים, אבל אינם עוסקים כעת בבירורי הדינים, רק מראים פנים לתרץ הקושיא, ומזה יצא כלל א', שאין ללמוד לדינא, מענין התרוצים. שלא ירדו כעת בזה. לעומקא דדינא, עכ"פ בענין ספק כזה, היינו שיקשה לו היות הדבר, נמצא בעולם, הנה כשיוודע לו שיש אופנים לזה, אף שאינו יודע ענין הדבר, באיזה אופן נעשה, מקרי שפיר יודע. ועל אופן כזה, אמרו, יודע שאינו יודע, אבל לא שהוא דבר. שאי אפשר היותו, שהוא יודע: עוד ביאור אחר מג

הנה, למשל. מי שרואה איזה אדם, ומסתפק בו מי הוא, ומפני חסרון ידיעתו, אזי בתוך כך, עד שיוודע לו, מי הוא, ומה ענינו, יזהר ממנו, במעשיו ובדבורו, זה מקרי יודע, אבל מי שסובר שהוא לבדו. ואין איש אתו, ועושה מעשיו, בלי שום שמירה. מקרי אינו יודע. שאינו יודע, והנה כפי שכתבתי, מענין השכל, שהוא להקיף ענינים כוללים. ומזה ידע בכמה דברים, הנראים בתחלת העיון, שהם ענינים פרטיים בפ"ע אבל הוא ידע, שהוא קשור בכמה ענינים כוללים, ולפי זה, אף שיודע איך לעשותו, לפי ענין הפרטי שבו, ע"כז. יודע שאינו יודע, איך להתנהג בו, שלא יזיק לענינים הכוללים. שהוא קשור בהם,