אלפי מנשה חלק א כט

פטומות, ויהנה מאוד, כי נפש שבעה תבוס נופת בוודאי יחזיק לו טובה וחנות ע"ז, וכן למשל, במי שאין לו ידיעה בחכמת השיר והניגון, וכשמשוררים לפניו, הוא עליו לטורח, כאלו יצעקו עליו בקול, והיו אומרים לו, בא ונלמדך זאת החכמה, ותתענג מאוד אח"ז בשמיעת שירים ערבים, בוודאי ימאן בזה חדא כיון שאין לו כעת חוש להנאה כזה, לא יאמין כלל ויאמר שהוא רק הנאה דמיונית ומוטעת. ותו יאמר אף לו יהי כדבריכם כן הוא. למה לי לחדש בנפשי. דבר שאינו נצרך לי. ואיני חסר כלל ועכ"ז, אם יכפוהו בע"כ, וילמדוהו שלא בטובתו ואח"ז ישמיעוהו שירים ערבים, שיתענג מאוד ויבין שלא ראה טובה ועונג בזה מימיו. בוודאי יחזיק מאוד טובה ע"ז. וכן בכל הענינים, רק זאת ידוע, שעונג העובר, אין זה טובה שלימה. אדרבה גורם לו צער, בהפקד לו זה. ובע"כ לא היתה כוונת הבריאה להיטיב. בטוב ועונג עובר. אלא לזכות לעונג נצחי קיים, וממילא יובן, שתענוגי העוה"ז העובר והכלה, ואינו בטוח, מחסרון וצער, ועל הרוב העונג גורם לצער שיבא: (כמו שיבא במקום אחר בדברי, שבוודאי אין זה תכלית הטובה כלל): ולא ניתן עונג בעוה"ז, אלא בכדי שנבין מזה, ענין העונג, וכשנזכה נבחין עונג הקיים, ויבא עוד מענין צורך עונג בעוה"ז, ואביא מה שהקשוני ע"ז: ענין קושיא על דברי לה

הקשה לי א' מן המשכילים. שאין המשל דומה לנמשל. בשלמא כעת שאנו מרגישים ענין הנאה ועונג. נתרצה ונשמח מאוד. בהמציא לנו. איזה ענין חדש. להוסיף לנו איזה עונג אף שמתחלה אין אנו חסרים ונצרכים לזה, אבל קודם הבריאה, שלא היינו מרגישים כלל וכלל, מה טובה הוא זה, לברא אותנו ולחדש לנו הרגשות בכדי לענגנו. והנה יש לזה תירוץ עמוק, מה שאין כאן מקומו לבארו. ויבא במקומו: הוספת קצת דברים לו

מובן לכל שאף שעיקר התכלית, הוא השגת עונג קיים אבל