אלפי מנשה חלק א כח

כזה, צריך רב הישוב, בהתחלת הענין, לשערי, אם יוכל לגמור את כלה, ואם יראה ספק בזה, יוכל להיות, שיהי' כל הוצאותיו ויגיעו לריק, ויותר טוב, שלא יתחיל כלל, וכן בעניני ידיעות, יש ידיעות פרטיות, שכל ידיעה בפ"ע, הוא הכנה, להשיג טובה על ידה, ויש עניני ידיעות עמוקות, שהתכלית הוא דווקא, כשיבא לידי גמרה, וצריך לשער מקודם, בענין שכלו, אם יוכל להגיע לזה ואם לאו יחדל וצריך בזה, רב התבוננות, בכל דבר: ענין טוב ועונג לד

ידוע, שיש ב' מיני חיות בעולם, חיי' הספוק, וחיי העונג, חיי הספוק, הוא השלמת החסרון, שבהפקדם, יגדל הצער והכאב, היינו אכילה לשבור רעבונו, ואף בדברים, שאין החיך נהנה מזה ולפעמים אף בדברים שנפשו קצה בהם, כמאמרם ז"ל. כלבא בכפני' גללא בלע, ומלבושים רק לכסות מערומיו, וכן ש"ד, רק להשלים חסרונו, ואכנס בשם טוב. שהוא שלימות, היפוך רע, שהוא קלקול ושבירה, והב', הוא חיי העונג, היינו לאכול למעדנים, ומלבושי כבוד, ודירות ועליות מרווחים ולענג חושי הראיי' והשמיעה והריח, היינו לראות ציורים נאים נערכים, ועל חומרים יקרים כסף וזהב, ומרגליות ואבני יקר, ולשמוע שירים ומליצות ערבות, וקול שרים ושרות, ולענג נפשו בריחות יקרות ודומיהם שארי דברים שיוכל אדם, להיות כל ימיו בלעדם, ואינם אלא לתוספת עונג ואין להם שיעור למעלה והנה תכלית המקווה, וכוונת הבריאה, שהוא להיטיב לברואיו, הוא בשביל השגת העונג, אבל בשביל השגת הטוב, שהוא להשלים חסרונותיו, יותר טוב היה, שלא יבראו, ולא יחסר להם שום דבר, ונאמר למשל, אם א' הרעיב את חבירו ביותר, וסגרו בחדר, ומנע ממנו מאכל, ואח"ז נתן לו לחם נקודים, לשבור רעבונו, לא נוכל לומר, שהטיב לו בזה, כי יותר טוב הי' לו, שלא ירעיבנו. ולא יצערו מתחלה כלל: ושיוכרח עי"ז לאכול מאכלי' כאלו שאין החיך נהנה מהם כלל אבל אם א' מונע לפעמים מאכל, מאהובו, בכדי שאחר איזה שעה קלה, יאכילנו