אלפי מנשה חלק א כו

ואם הוא הכנה, אם הולכת, ע"ד השגת התכלית על ידה: הבדל בין הכנה לתכלית לא

הבדל יש בין הכנה, לבין תכלית הטובה בעצמה, והוא זה, שבתכלית עצם הטובה, כל המרבה הרי זה משובח, כי אין שיעור לעונג, שהוא התכלית המקווה, כפי שאבאר להלן. אבל בהכנה, אם מכין יותר, מכדי הנצרך להשגת התכלית הוא יגיעה לריק, כיון שהיא בעצמה, אינה עצם הטובה. ואינו נהנה ממנה כלל, אלא מפני שא"א לצמצם, שיהי' ההכנה, שוה ממש, לצורך השגת התכלית, ע"כ צריך להשתדל להכין מעט יותר, כי יותר טוב, שיותיר קצת. משיחסר לו בסוף, אבל לעסוק בהכנות יתירות, יוכל להיות. שכל ימיו, לא יעסוק כלל, בהשגת התכלית, רק ישתדל כל ימיו בהשגת ההכנות, ע"כ צריך לחקור מקודם בכל דבר. אם הוא הכנה, או תכלית ממש, שהוא עצם הטובה, וזה הטעות מצוי לרוב, כגון בענין הממון, שהוא הכנה קרובה, להשגת כל הצטרכותיו, אבל בעצמה, אין הנאה ממנה ואנו רואים, כי העשירים גדולים, ואף זקנים וחשוכי בנים. שמשתדלים ביותר, בקיבוץ ממונם, ולא יגיעו ע"י ממונם לא להנאת עו"הז, ולא לחיי העו"הב, מה שהיו יכולים, להגיע ע"י ממונם, למעלה גדולה בזה ובבא. וכל זה בא. ע"י מצות אנשים, שרואים אחרים משתדלים וטורחים מאוד בהשגת הממון, מה שנצרך להם. להשגת פרנסתם, ועדיין לא השיגו כדי הצטרכותם. וסוברים אלו העשירים, שהממון בעצמו, הוא תכלית הטוב. ומשתדלים להם להרבות הונם, ואינם עוסקים כלל מפני זה, בהשגת התכלית שיוכלו להשיג ע"י ריבוי ממונם. כפי שיבא להלן, עכ"פ. במעט עיון, יוכלו להבין בכל דבר. אם הוא רק הכנה, או התכלית האחרון, שהוא הטוב וההנאה הקיימת: