אלפי מנשה חלק א כד

ספורית, יש ב' חששות, חשש שקר, וחשש טעות, שמא טעה חבירו, או חביריו. המספרים לו, בחוש או בשכל, ואבאר ההבדל, שבין ב' החששות הנ"ל: הבדל בין חשש שקר לחשש טעות כז

הנה, בחשש שקר, יתברר הדבר יותר לאמתו, כשישתדל להשיג ודבר בעצמו, בחוש או בשכל. שבודאי לא ישקר לעצמו, אבל בחשש טעות, מה יועיל השגת עצמו, כיון שהוא ג"כ עלול להטעאה, רק צריך לסמוך בזה, על מי שהוא יותר מוסכם, שחושיו ושכלו הם ברורים, ונמצא. שבידיעות ברורות, יותר טוב. ידיעת עצמו, מידיעה ספורית, להנצל עי"ז מחשש שקר, אלא בדבר שא"א להשיג בעצמו, אזי בע"כ צריך לסמוך על אמונת המספר, וצריך להשתדל ולהרבות דרישה וחקירה. בכדי להנצל מחשש שקר כפי מה דאפשר. וסוף הדברים, ישתדל כפי האפשרי, להשיג הדבר בעצמו, אבל בידיעה, שיש בה חשש טעות. בע"כ צריך לאמונת חכמים, שענין החכמה, הוא ידיעת וראיית הדברים. בטוב ועיון גמור, הן חושית, הן שכלית. וע"כ דקדקו בדבריהם, ואמרו באמונת חכמים, ולא אמרו, באמונת נאמנים, מפני ששם הוא, עפ"י הדחק, שיותר טוב הוא, ידיעת עצמו. משא"כ באמונת חכמים, שאין לזה אופן אחר אלא להאמין להם, כפי שבארתי: ענין בירורי ידיעותיו כח

היוצא מדברינו, שכשירצה ויבחר אדם. באיזה דבר, מפני שיודע, שהוא טובתו, צריך לחקור ולהתיישב בידיעתו, מאיזה מין הוא, חושית, או שכלית, או ספורית, בכדי לידע איך לעמוד על בירורי הדברים, כפי שכתבתי לעיל. ענין חשש הטעות, שבכל א' מאלו הג' מינים שהזכרתי, והנה יש ידיעה, שהיא מעין ידיעה ספורית, ופחותה ממנה, והוא שלא ספרו לו רק שרואה מחבירו או חביריו, שמשתדלים