אלפי מנשה חלק א כג

אחר, וכשיש באיזה דבר, כמה אופנים וכמה דרכים, אינו ידוע, איזה הוא אמיתית, להענין שנצרך לה כעת, ואינו ידוע באיזה דרך נלך, וכל מה שיתמעטו האופנים והדרכים, יתמעטו הספיקות, עד שבירורי הדברים. אינם אלא כשאין אלא אופן ודרך אחד: ענין ידיעה ספורית כה

ועוד יש ידיעה ספורית, היינו, שלא השיג הדבר, לא בחושיו, ולא בשכלו, אלא שמע מחבירו או חביריו, אבל אינה נחשבת לידיעה בפ"ע, אלא יוצאת ונמשכת. מאלו ב' ידיעות, שקדם זכרם, מפני שעכ"פ, המספר הראשון שבראשון, בע"כ השיג הדבר בחושיו, או בשכלו, עכ"פ בידיעה ספורית, נתוסף עוד חשש, לבד חשש טעות, והוא חשש שקר, היינו שמא משקר לו, מפני איזה כוונה לטובתו, וכל מה שיתרבה, עד מפי עד, יתרבו החששות, הן החשש טעות, והן החשש שקר. כפי מספר רבויי, העד מפי עד, ויתבאר להלן, ענין הדרישה והחקירה בזה, איך לבא לבירורי הדברים: הבדל בין ידיעה חושית לשכלית. כו

הבדל יש, בין ידיעה חושית, לידיעה שכלית, שבידיעה החושית, כשמספר לחבירו, איזה דבר ממה שהשיג בחושיו, א"א למסרה לו, כ"א על דרך האמונה, שחבירו יאמין לו בזה. מחמת שמכיר בו, שהוא איש אמונים, ובידיעה שכלית, כשממציא איזה דבר, עפ"י כח השכלי. אם חבירו, הוא ג"כ בעל שכל, יוכל ללמדו שיהי' חבירו שוה עמו, בידיעת הדברי'. ואולי יותר ממנו, והיינו, כשהמקבל הוא יותר בעל שכל ממנו. ונמצא בענין שכלי, כשכמה יודעים דבר א', עפ"י בירורי הדברים, הם שוים ואחדים בידיעתם, היינו, שהידיעה השכלית, היא אחדית. אצל כל היודעים, ואין נצרך לאמונה. בענין שכלי, אלא כשהמקבל אין בכחו, להבין הדברי'. שאז צריך לסמוך על ידיעה שכלית של חבירו, עכ"פ. בידיעה