אלפי מנשה חלק א כא

מהות הטוב המקווה כא

כתבתי למעלה שכל דבר כשהוא הולך לטבעו בלי דחיקה הוא טוב והנאה. וכשהוא נדחק להיפוך טבעו הוא נזק וצער: ולפי זה כל חלקי הבריאה. שיש בהם הרכבה משני הפכים. שכל א' מתחזק נגד חבירו לילך לטבעו. ואף בענינים רוחניים בע"כ יש בהם איזה הרכבה דקה. בכח או בפועל, היינו אף היסודות, הנראים ונקראים פשוטים, אינו אלא בערך חלקי ד'צ'ח"מ' אבל עכ"ז. בע"כ יש בהם איזה הרכבה דקה, שהוא כלול מהיסוד, שהוא היפוכו, שעי"ז יוכלו להתחבר ולהתדבק ולהתמזג, א' עם חבירו, ואף בעולמות הגבוהים מבואר בזוהר וז"ל כתר עילאה, אע"ג דאיהו אור קדמון אור צח אור מצוחצח אפ"ה אוכמא היא. לגבי עילת העילות וכן אמרו על בינה דמינה מתערין דינין, ואף שבמקום גבוה כזה, אין בה דין כלל רק שמינה מתערין דינין וכלולין בה בכח, ואין פשוט אלא א' והוא יחודו של עולם, עכ"פ, במורכבים. א"א להיות תכלית הטוב בלי שום חסרון כלל. מפני שכשהאחד הוא על מקומו. מכריח את הצד הב', להיפוך טבעו אלא תכלית הטובה במורכבי' הוא שיהיו על שלימות המזג, ואופן קיום החבור והטוב וההנאה יתרבה. עד שלא יהא נכר ונרגש מעט הרע, נגד ריבוי הטובה כמו שכתבתי לעיל שכשמשימין וממשיכין כח החיוני למקום א' אזי מסתלקין ממנו יתר הרגשותיו, כמו שנראה בחוש, שכשאחד נהנה ביותר מאיזה דבר אינו מרגיש כלל, בהעדר ממנו. איזה דבר הנצרך, כמו רעבון וצמאון ודומיו. אבל צריך להזהר בזה, שלא לדחוק ביותר לא' מן הצדדין, מפני שהדבר החסר עושה את שלה, וגורמת איזה נזק. ואח"ז כשמסתלק ההנאה. ירגיש הכאב והחסרון, רק יראה תמיד. להתקרב לצד ומזג המצוע, וזה הוא א' מן החסרונות וגרם נזק. שיוכל לבא מרוב עונג ויבא עוד מזה להלן, מפני שענין זה צריך ביאור ארוך. ועתה אבאר כמה דברים שצריך האדם להתבונן בהם, כשירצה להשיג טובתו והצטרכותו ולהשמר מנזקו. ואיך הוא תלוי