אלפי מנשה חלק א כ

בעולם, שהוא טוב או רע בהחלט. אלא כל דבר במקומו ושעתו הוא טוב ושלא במקומו ושעתו, הוא רע ונמשיל באש. שמשתמשין בו. לעשיית כלי מתכות. מפני שהוא מין הדומם: שאין כח באש לשורפו היינו לגמוע האויר שבתוכו ולדחוק אותו לחוץ. מפני שהוא קשור בו מאוד. רק מרככו ומתוכו, אחר רוב ריבוי. התגברות האש. אבל כלי עץ, שהוא מין הצומח, הוא שורף ומכלה. כפי שבארתי הסיבה למעלה. וכן בכל המדות טובות והפוכן מה שאמרו, על איזה מדה שהוא טובה או רעה. אין זה בהחלט. אלא לפי ענין רוב הכמות שבעולם המדה טובה, נצרכת להשתמש בה וצריך להזהר מהמדה שהיא הפוכה, אבל יש מקום שנצרך דווקא להשתמש. במדה שקראוה רעה, והיא טובה ומועלת מאוד, למשל מדות הרחמנות. היא טובה ברוב, אבל במקום שנצרך אכזריות ונקמה במלתי' גדולה היא והרחמנות היא רעה, כדכתיב. ורחמי רשעים אכזרי שיש לפרשו, שכשמרחמין על הרשע הוא אכזריות ורעה לו ולעולם. לו מפני שלא יתוקן. ועוד יוסיף ברשעתו. ומכ"ש לכל העולם, ויתבאר עוד בדברי, שעיקר תכלית הטובה הקיימת, הוא מדת הדין וההתנהגות עפ"י הדין והמשפט. ולהלן כשנדבר במדות. על מה הם נמדדין. שנקראו מדות. אבאר כל זה ביותר ביאור עכ"פ, לפי זה. כל עניני העולם הם כאלו תלוים על המשקל שהטוב האמיתי הוא כשתלוי על מרכז הכובד. ואינו נוטה לכאן ולכאן כלל והנטי' לא' מן הצדדים. הוא רע. וכל מה שמתרחקין ביותר מן המרכז. לא' מן הצדדין הוא גרם רעה ביותר. וע"כ צריך להתקרב. כפי האפשרי לנקודת המרכז אלא שברובי הדברים. הנטי' לא' מן הצדדים, הוא מניעת השגת הטוב. ולהצד הב'. הוא גרם נזק, כפי שיבא ביותר ביאור. במקומו הראוי לו, וע"כ יותר טוב להטות קצת, לצד מניעת הטוב, מלצד גרם הנזק, ועתה אדבר ואבאר. מה הוא הטובה שנוכל לקוות. בזה ובבא: