אלפי מנשה חלק א קפז

לתחום, היינו שלא יהיה הגיא, בחמשים האחרונים, וצדו הב', של הגיא, הוא חוץ לתחום העיר, ובאמצע המדה, כשמודדין איזה גיא, שהיא קרוב לחמשים, ולפני הגיא, הוא פחות מחמשים, מפורש בירושלמי, שמודדין זה שלפני הגיא, בחבל קטן, או שמודד לחזרה, בתוך החמישים אמה שלפניו, והגיא מבליעו בפ"ע

ע"ד ב' מבוי שצדו א' וכו', רש"י ותוס' האריכו בפירושים שונים והרבה תמיהות יש בדבריהם, ולא אאריך. שממילא יובנו למעיין. רק אזכיר תימא א'. ברש"י ע"ה, א'. ד"ה, אסור לעשות יחיד, כדי שיירא ויצא משם. והוי לי' למימר, שלא יוכל לטלטל במבוי, ומתוך כך יצא. כמו שאמרו בגמ', ס"ב, א', ע"ש. אבל יחיד לא שכיח דדייר, ופי' לעשות כמו לדור. ובגמ' אמרו, יחיד לא שכיח דדייר ולא גזרו בה כלל, ובתוס' ע"ד ב' ד"ה, מבוי וכו', הוסיפו תימא. שפירשו. דהאיסור הוא, כדי שלא יבטח בהם וידור, ויזיקנו הכותי, והוא גזירה חדשה, אדרבה בגמ' אמרו יחיד לא שכיח דדייר וכו', ולדבריהם, יותר היה להם לגזור, גבי יחיד. שלא יוכל לטלטל. בכדי שלא ידור. ויבא לידי סכנה., ממה שחששו בשנים שמא ילמדו ממעשיו. דחמירא סכנתא מאיסורא, ואין לומר דכאן הואיל ורבים ערבו עמו. יבטח בהם, הא כתבו התוס' בעצמם, בדיבור הנ"ל דביחיד אפי' רבים בני הבית, לא גזרי' וכל זה האריכות. לא הבנתי כלל. דהגמ' מתפרשת כפשוטה, וכן פי' הרמב"ם ע"ש. מבוי שצדו א' נכרים, וצדו א' ישראלים הרבה. וכל א' מן החצרים. יש להם פתחים למבוי, אין מערבין אותם דרך חלונות, כדי שיחשבו כולם. כיחיד במקום נכרי ונשתרו, ובמבוי אסור משני טעמים, או משום דעי"ז, לא יהי', רק חצר א' פתוח למבוי, דדירת נכרי לא שמי' דירה,. לענין זה, או אפשר. דדירת נכרי שמי' דירה לזה, אלא דאסור לעשות יחיד במקום נכרי לכתחילה נהי דביחיד לא גזרו משום דלא שכיח דדיירי אבל לעשות הרבה בתים כיחיד