אלפי מנשה חלק א קפו

דהקושיא הוא, הא נפרצה החצר, להלשון הנכנס לתוכה, והוי מלואה ממש ומשני דאית לי' גדודי גבוהים י', למעלה מן המים ולענין מה שנפרצה לים, אפרש בסמוך

פ"ז א' משנה, אמת המים וכו' אין ממלאין וכו', כאן נמי. הי' יכול לפרוך, ממלא הוא דלא מלאינן וכו'. כדפריך י"ב. א'. גבי לשון ים חדא דנפרצה במלואה, לאמת המים שבתוכה, וגם נפרצה לים אם הפרצה יותר מעשר, וכאן נוכל לומר דמיירי בפחות מעשר, אבל התם מפורש, דנפרצה ביותר מעשר, וצ"ל דהלשון רחבה יותר מהפרצה, שלא תהא מלואה, וע"כ בעשר א"צ כלום, אבל הכל מתרצי. בתירוץ דאית לה גדודי גבוהים עשרה, ומה שהקשו שם בתוס' דניחוש, שמא יעלה הים שרטון, י"ל. דאם תעלה שרטון, יהי' שוה חול ועפר עד הכותל, ולא יהי' מחיצה תלוי'. וזה הוא חששא רחוקה. דלמא תעלה מעט מעט עד שלא יהיו הגדודין גבוהים עשרה, ועכ"ז יהיו יתר. מג', ויהי' מחיצה תלוי'

י"ט א' גמ' גי' שעמוקה בגי הינם, ע' מהרש"א בעין יעקב ופשוט דט"ס הוא וצ"ל, גי, שעמוקה כגי הינם, שהכל וכו'

כ"ד ב' לגודא דנהרא. לשון לגודא, מוכח שהיו גידודין גבוהין עשרה, מדלא קאמר לנהרא, וע' ח' א' גבי צדו א' עולה לים. ומ"ש שם

מ"ד ב' גמ' שבתוכה ד' אלפים וכו' לא הבנתי, למאי נקט כה"ג. שתוכה רחב מגגה

שם רש"י ד"ה, שלא לדעת וכו', דאין דרך בנין בכך, לא הבנתי, דמאי איסור איכא, כשעמדו לתומם, דרך הילוכם, כדופן ומחיצה, ולדעת, היינו, שיעמדו בכוונה כדופן, ש אה"נ דאסור משום בנין

נ"ח א' משנה, ובלבד שלא יצא חוץ לתחום, לפירש"י ותוס', דקאי אמבליעו מן הצד, ונמצא מפורש במתניתין, דין הבלעה מן הצד, שלא כנגד העיר, ובגמ' דייק לה מלשנא יתירה, דחוזר למדתו, ונראה לפרש ולא יצא חוץ