אלפי מנשה חלק א קפד

הרמב"ם, דקאי אסיפא, וברישא גבי חלילין, מותר בכדי שיעשו, כפי' התוס'. ד"ה לא יספוד וכו', אלא בבאו ממקום קרוב, אין כאן כדי שיעשה כלל, דמסתמא לא יספידו תיכף במוצאי שבת:

קנד א' גמ'. דווקא כיסו וכו', הרמב"ם פסק, גבי מציאה, דמוליכו פחות פחות מד' אמות, והקשו עליו, וע' מה שתירץ באגרותיו בדוחק. ולכאורה בע"ז, ע'. א' מפורש כדבריו, כמה כיסי משתכחי, ולא ידעי, דאמר ר' יצחק. המוצא כיס וכו', אבל באמת שם ה"פ, כמה כיסי משתכחי בשוקא, לא שאומר, שהיהודים מוצאים כיסים בשבת, דמנא ידע, אלא פירושו בלשון תמי', מפני מה, לא נמצאו בשבת כיסי מעות בשוק. דא"א: שלא ישכח א' מישראל. ויוציא עמו כיס מעות בשוגג, והיה משליכו לר"ה, ולא ידעי, הא דאמר ר' יצחק וכו', וגרסינן המוציא וכו', ולא המוצא. וכמדומני, שראיתי כן באיזה ספר:

ערובין ו' א', גמ', תורתו כמפולש, פי', וצריך צ"ה מצד א', הפתוח לר"ה, ולחי או קורה, מצידו השני, הפתוח ג"כ לר"ה, דמה שהוא מפולש דרך עקמימות. חשבינן כמפולש בשוה: שם. תורתו כסתום, פי' דמה שהוא פתוח בצידו למבוי השני, הוי כסתום ונמצא כל מבוי בפ"ע תורתו כסתום, ואינו צריך, אלא לחי או קורה, בצידו הפתוח לר"ה, וע' תוס' ד"ה, תורתו וכו', שהקשו ע"ז הפירוש, מדקדוקים קלים, ואינם כדאים, להוציא עי"ז הגמ' מפשטי', רק קושיא א', נראה קושיא חזקה, ממבוי העשוי כנדל, ויפורש בסמוך, בפשיטות

ח' ב' גמ' לכולהו להאי גיסא, במקצת נוסחאות, כתיב להאי גיסא לכולהו, ומדוייק קצת ביותר, ופירושו הוא כך, כמו שכתב הרמב"ם, פ' י"ז, מהלכות שבת הלכה י"ט, עושה צ"ה, לכל א' וא' מן השבילין, שמצד הא', וכן לפתח הגדול, ולכל השבילין, שמצד השני, עושה לכל א', לחי או קורה, אבל מצידן הפתוחים למבוי הגדול א"צ כלום