אלפי מנשה חלק א קפב

ע"ד ב' האי מאן דפרים סילקא וכו', ע' תוס', ונראה דהיינו, ירק שחותכים אותו לחתיכות קטנות, וכובשים אותו לזמן מרובה, כעין שאנו קורים שעטקעווען קרוט, אבל מה שנסתפקו בש"ע, בבצלי' לחתכן דק דק, שאין דרכן להכניסן לקיום כלל, רק תקוני אוכלא, לצורך היום, והאוכל שום קלוף ובצל קלוף וביצה קלופה שעבר עליהן הלילה וכו'. לפ"ד, אין מקום ספק כלל, ושריא לגמרי

שם ע"ב דשקיל אקופי מגלימא, ע' רש"י ולי נראה. דהיינו מה שאנו קורין שטריגעווען, וזהו אקופי, שמקיף את הבגד, בכד שיוכל לתפור. כידוע לכל

שם גמ' אמר ר' יוסי בר חנינא, הא דלא כר"ש, כא צריך לרשום, מקודם במשנה, וכל שאינו כשר להצניע, דלא כפירש"י

ע"ו א' הא דלא כרשב"א, כאן צריך לרשום, אינו חייב אלא המצניעו, והוא פשוט, ויובן לכל מעיין בקל

במשנה לחים כגרוגרת. פי' רש"י דלחים לא חזו לגדי ולי נראה משו' דחזו לאדם, אין נותנים אותם לגדי

ע"ט ב' ר"מ הי' כותבה על הקלף מפני שמשתמרת, פי'. דהטעם, דתפילין על הקלף, מפני שהיא נאה ואף שאינו חזק, שהוא קילפא בעלמא. כיון שהם מונחים, בבתים של עור, לא אכפת לן, שלא יתקלקלו אבל מזוזה על הדוכסוסטוס, שהיא חזקה יותר. ור"מ הי' כותבה על הקלף. מפני שמשתמרת, פי' שדרכה להשמר ג"כ, שמניחין אותה בשפופרת וכדומה בדבר המשתמר

צ' ב' משנה. חגב חי טהור, צ"ל טהור חי וכן צ"ל שם, חגב טמא חי

ק' א' רש"א אם יש במים, וכו' ע' רש"י ואעפ"י שהים נמי עמוק וכו', וצ"ע טובא, מאי שנא וגם מה שכתב וממילא מייתי מדר"ש וכו'. קשה הלא רבנן פליגי עלי' והלכתא כוותייהו, וגם אם מים לא מבטלו מחיצתא א"כ אמאי חשבינן ים לכרמלית לענין זריקה עכ"פ, ופוסקים לא