אלפי מנשה חלק א קפ

תלת קמיע לחד וכו' דהא אמרינן לקמן, ע"ב, בכהאי גוונא דקמיע אתמחי, גברא לא אתמחי, לק"מ דהתם הוא לפי המסקנא, דסגי בחד מומחא, או גברא, או קמיע, ובזה גברא לא אתמחי לקמיע אחרת, בחד קמיע, דלמא האי קמיע, לא צריכא למזלא דגברא כלל, אבל לפי ההוה אמינא, דבעינן תרווייהו, בכדי שלא יהא ספק כלל, בוודאי סגי בזה האופן שפיר"שי

שם גמ' אלא כיון דמומחה וכו', הטעם משום דאם יצא אינו חייב חטאת הוי ספיקא דרבנן ולקולא, והטעם שאינו חייב חטאת, לא מפני שהוא דרך מלבוש, דהא אמרינן לקמן בקמיע מומחא, אע"ג דנקיט לי' בידי' ש"ד. ומסתמא נמי בכה"ג, בקמיע שאינו מומחה, אינו חייב חטאת אלא הטעם, דממ"נ, אם היא קמיע טובה, בוודאי שריא, ואם לאו לא חזיא למידי, וקל ממוציא חצי שיעור, דאסור מדאורייתא לר' יוחנן, דהתם חזיא לאצטרופי, אבל הכי לא חזיא למידי, ואפשר עוד, דאף לר' יוחנן אינו אסור חצי שיעור מן התורה, אלא גבי אכילת איסור, וע' יומא ע"ד ב'

תוס' ד"ה אע"ג דלא וכו', וקשה לרשב"א, היכי משכח' לה וכו', לא ידענא מאי קשיא להו, דאם הוא מומחה בג' קמיעות, מאי וודאי היא זו, שכל קמיעותיו טובות הנה. ואטו מי שאומר ג' דברים נכונים, מוחזק לן שכל דבריו נכונים, וא"צ שוב בדיקה אחריו, אתמהא, ואף כל א' מאלו הג' קמיעות שריפא בהם, יש לחוש בכל חדא שמא מקרה הוא, אלא דגברא אתמחא, כיון שריפא ג' פעמים, אין שייך לתלות הכל במקרה, אלא דמותרין מספק, מפני שמוצלח לקמיעות, ראוי לסמוך עליו

ע"ב תוס' ד"ה ג' קמיעות לג' גברי, קשה לרשב"א קמיע ג' היכי אתמחי וכו', ולפי מה שכתבתי לעיל, דגברא מומחא ומוצלח אם הקמיע אינה הגונה כלל, לא יועיל, והיא סברא פשוטה ומבוארת לכל, לק"מ קושיית הרשב"א: