אלפי מנשה חלק א קעט

קאמר ר' יוסי, אלא גבי דליקה, דהוי הערמה, דהא כוונתו להוציא בגדיו, ולהצילם מפני הדליקה, אבל מי שרוצה לצאת, בשתי חגורות, שהנאתו מזה. או לנוי, אף ר' יוסי מודה דשרי. ובענין הערמה ע' מה שאכתוב ס"ה ב'

ס"ה ב' גמ' תיקו, וכתב ע"ז הראש, וקיי"ל,, דכל ספיקא דאורייתא לחומרא, ודרבנן לקולא, פי' והאי הערמה ספיקא דרבנן הוא, תדע דקאמר בגמרא, התה גבי דליקה התירו, ואף שנוכל לומר לפי מאי דקאמר, התם דרך הוצאה בכך, דהוי דאורייתא, היינו לר' יוסי, אבל אנן קיי"ל כרבנן דשרו בדליקה, וגם לר' יוסי שאוסר, נראה שהוא רק מדרבנן, ועי' קל"ח א', ומי איכא מידי דלרבנן חייב חטאת ולר"א מות' לכתחיל' וע' קמ"ז ב' גבי אוליירין מביאין וסדיני נשים לבי בניי ואף בדבר שדרך הוצאה בכך, אפשיט בהדיא, דהערמ' שריא, וד"ת עניים במקום זה, ועשירים במקום אחר, ולא כמו שהבין בפסקי הרא"ש, דהרא"ש מחלק בין ר"ה לכרמלית ופסק כן בטור, וכן בש"ע וצ"ע

ס"א א' ולא בקמיע וכו' וכל הסוגיא, ואפרש ענין מומחה גברא וקמיע, ויתורצו כמה קושיות בגמ' וברש"י והוא זה, מומחה ע"י ג' פעמים הוא, דאי לאו הכי, תלינן במקרה, ולענין קמיע אם ריפתה ג"פ. מסתמא קמיע טובה היא, ואם איש א' ריפא ג"פ, בג' קמיעות, מסתמא הוא מוצלח לקמיעות שיועילו על ידו, והנה אף גבר מוצלח' לא יועיל בוודאי, בלא קמיע טובה, אבל לענין קמיע, יש קמיעות שיועילו ע"י כל אדם, ויש שצריכין, שיהא הנותנה, או הנושאה, במזל טוב, ועתה אפרש הגמרא, אמר רב פפא לא תימא עד דמומחא גברא, ומומחא קמיע, היינו שלא יהיה שום חשש ספק בהקמיע, והיינו כפירש"י, שעשה אדם זה, קמיע זו, לג' אנשים והועילה, שקמיע זו, וודאי טובה היא ואדם זה מוצלח לה, אם היא קמיע הצריכה מזלא דגברא, ודווקא לג' אנשים אבל לאדם א', איבעיא הוא לקמן, דלמא מזלא דמקבל כתבא הוא, ומה שהקשו בתוס', ע"ב ד"ה,