אלפי מנשה חלק א קעה

מה שכתבו התוס' דפשע. הוא לשנא, דש"ח חייב בפשיעה. וכן נתקל פושע הוא, לחד מ"ד. אף כאן גם שוגג, נקרא פושע, שהי' לו לשום על לבו

ה' א' גמ'. איהו לא עבד עקירה לכאורה, הוא שפת יתר. דעיקר הקושיא היא, מה לי הטעינו וכו'. אבל באמת. עיקר הקושיא היא מאיהו לא עבד עקירה, אבל מה לי הטעינו וכו', אינה קושיא כלל דשנא ושנא, דוודאי בכל המלאכות, ב' שעשאו' פטורין, וזורה ורוח מסייעתו חייב, אלא דכאן קשה. מה לי וכו'. משום דאיהו לא עבד עקירה ואגב אזכיר מה שפסק רמ"א סוף סי' שי"ט הרוקק והפריחתו הרוח, חייב משום זורה, והוא מהירושלמי, ואין לו פי' כלל דמה צריך לברור פסולת ברוקו, ונ"ל, דמיירי ברוקק בר"ה. והפריחתו הרוח חוץ לד' א וחייב משו' הוצאה ואף דהרוח סייעו מידי דהוה אזורה ורוח מסייעו, וכן מסיים בירושלמי, וכל דבר שהוא מחוסר לרוח. חייב משום זורה וע' ב"ק, ס' א' אמאי להוי כזורה וכו' ולפי זה לא הוי לי' לכותבו. בדיני בורר אלא בדיני הוצאה: ע"ב אינו חייב על אחת מהן קשה דנימא דאיסי סבר לה כר' יוסי דהבערה ללאו יצאת' וצ"ל דלא הוי קרי לה אב ע' פסחים, ה', ב' אבל לא הבלתי אמאי, הא כתיבא, ואפשר משום דאין לה תולדה כלל ודוחק וע' תוס' ד"ה הא קמ"ל, וצ"ע לר' יוסי אי מחייב אמכבה כרת וסקילה, או אפשר כיון דמכבה הוא דווקא ע"מ להבעיר לא חמור מהבערה, ולפ"ז הוי חסר שתים. אבל מצינו גבי י"ט. דהותר' הבער' ולא כיבוי ועדיין צ"ע: ז' א' רה"י קתני תימא. דהא תנן התם האסטוונית ר"הי לשבת ור"ה לטומאה ובע"כ צריך לפ' כעולא: ט' ב' משנה לא ישב אדם לפני הספר וכו'. מהא דלא תני לא יסתפר אדם סמוך למנחה דייק בגמ'. דהתחלת תספורת הוא, משיניח מעפורת וכו' ואלו הוה תני: לא יסתפר. הוה אמרינן דהתחלת תספורת הוא משיתחיל להסתפר וכן גבי כולהו, מרחץ ובורסקי וכו': שם גמ'. אסור, לאדם שיטעום ע' מ"ש בברכות. דהטעם הואי משום ואותי