אלפי מנשה חלק א קעד

הרהר לעשות תשובה גמורה הוא מתרצה אף להסקל כדמצינו כמה מעשיות בגמ', סליק לאגרא ונפל, ודומיהם, ויש לפרש קושיית התוס' כיון שרוב העולם לא ישמעו הוי להו להתיר. דלא ליתו לידי תקלה אבל הוי להו לאקשויי היכן מצינו שיעמידו דבריהם, במקום מיתה ותירוצם, דאם הוא מונע. מפני איסור חכמים, אינו חייב סקילה קשה טובא, דא"כ אתי לאערומי, כל מדביק במזיד, ויבא כמתחרט לשאול שיתירו לו לרדותה, ויודע שלא יתירו לו, ויתקיים מחשבתו. ויאכל וחדי, ע"כ נראה, לפרש כל הסוגיא, באופן אחר ויתורצו כל הקושיות, והוא דוודאי, מחמת שלא יבא לידי איסור חמור, אין שאלה כלל, דוודאי א"צ לרדותה, כסברת ריב"א, שהביאו בתוס' ד"ה, וכי אומרים וכו' כיון שממילא יוגמר, אין לו להוסיף איסור בידים, אלא האבעיא הוא, אם התירו לו, כדי שירויח, שלא יצטרך להביא חטאת, והשתא פריך הכא, אי דאיהדר ואדכר. מי מחייב, פי' ולמאי הוא שואל, ובזה אזדא לה, קושיית תוס' ד"ה, ואלא דאיהדר וכו'. ואלא במזיד. פי', והוא צריך לשאול, אבל קשה הלשון. לידי חיוב חטאת., ומשני בשוגג ולמאן התירו לאחרים, א' מאוהביו, ששואל. בשביל לפטור אוהבו, מקרבן חטאת, וע"ז מתקיף לה רב ששת, וכי מצינו, שיתירו איסור, בשביל הרווחת ממון, וה"ה, דאף לדידי', הוה שייך הקושיא, כדפריך בקדושין ובמנחות, וע' מה שאכתוב שם בע"ה. אלא כיון דלא משכחת לגבי דידי', וע"ז משני, לעולם במזיד, ואימא קודם שיבא לידי איסור סקילה, ולענין הקושיא דלעיל, והיכן מצינו, שיעמידו דבריהם, במקום מיתה, ה"פ בגמ', אימא איסור סקילה, ולא בלשון איבעיא, וכדמסיק רב אחא ברי' דרבא ולא כאותן ספרים שהביאו בתוס' ד"ה מתני לה. ואגב אזכי' מה ששמעתי בילדותי, מדורש א'. שאמר בשם איזה ספר, ולקח הקדמה, מתוס' ד"ה, וכי אומרים, בא"ד, ועי"ל, דדווקא היכא דפשע וכו' שיש חילוק, בין העושה איסור במזיד, אז אין אומרים חטא וכו', והוא טעות נגלה, דהא כאן איירי בשוגג, אלא