אלפי מנשה חלק א קעג

וכל זה לפירושי, אבל לפירושם במתניתין, דחשיב דעני לחוד ודבעה"ב לחוד, א"א לפרש כן, דתו לא הוו הפטורי דעני. או דבעה"ב לחוד אלא לשניהם

שם ל"א ידו בתר גופו גרירא, ע' רש"י ותוס' ולפי מה שהבאתי במשנה, פלוגתא דאביי ורבא הוי חד לשנא לאביי, וחד לשנא לרבא וקל להבין

ד' א' לאותה חצר, א"ל מותר. לרבא. דס"ל אגד יד לא שמי' אגד, וקיי"ל כותי', מיירי למעלה מג' אבל למטה מג' אסור, וחיובא דאורייתא נמי איכא

שם. התירו לו וכו', כל הסוגיא, לפי פי' רש"י ותוס' דפירשו, דהאי בעיא היא, אם התירו לו איסור קל, כדי שלא יבא לידי איסור חמור יש כמה קושיות ודקדוקים א', דהוי לי' למימר, ירדנה, או לא ירדנה, דהתירו, משמע. שבדעתו תליא, ואם אינו רוצה לא ירדנה. ב', דקאמר לקמן, ואלא במזיד וכו', דהסוגיא בכ"מ דקאמר, ואלא וכו', פירושו. דלפי זה, יתורץ הקושיא הראשונה, אבל קשה קושיא אחריתי, וכאן הקושיא דמעיקרא, דמי מחייב, דפירשו, דהקושיא הוא. והיכי נקט חיוב חטאת, לא נתרצה כלל, אם נאמר, דמיירי במזיד, ואדרבה צריך להגי' יותר. ג' קושיות התוס', ד"ה, ואלא דאיהדר, שהניחו בקושיא, ד'. קושיית התוס', ד"ה. וכי אומרים וכו', מכמה מקומות, ולכל התירוצים, עדיין קשה על פשיטותא דרב ששת. וכי אומרים וכו', דמשמע, דליכא שום צד בעולם שיאמרו לו לאדם וכו' והרי מצינו בכמה מקומות ואף שיש לחלק ביניהם כמ"ש בתוס'. עכ"ז. מנ"ל לרב ששת. דלמא בכה"ג נמי התירו, כדי שיזכה חבירו ה'. ע' קדושין. נ"ה ב', ומנחות. מ"ח, ב', שהקשה ר' יוחנן. וכי אומרים לו לאדם, חטא כדי שתזכה, דמשמע, שאף בשביל עצמו אין סברא כלל, להתיר לו איסור קל,. בכדי להצילו מאיסור יותר חמור, ותמו' טובא, אלמה לא, ושם לא הקש' התוס' כלל ו' ע' תוס' ד"ה קודם שיבא וכו', שהקשו, פשיטא. שלא ישמע לנו, וזה אינו קושיא כלל, דאפשר. אם