אלפי מנשה חלק א קעב

והוא דבגמ' ד' א'. פריך אמאי חייב, הא בעינן עקירה והנחה, מעל גבי מקום ד' על ד', ורצו לתרץ ר"ע היא וכו' ופריך דלמא עקירה הוא דלא בעי וכו' ואח"ז רצו לתרץ ר' היא, ופריך, דלא איירי ר' אלא ברה"י מקורה וכו' ע"ש כל הסוגיא, ומסקינן, אמר רבא ידו של אדם חשובה לו כד' על ד'. והשתא, אי הוה תני בבא דפשט העני לחוד, לא הוי ידעינן, דידו חשובה וכו' אלא הוה מוקמינן לה כר' וברה"י מקורה, ואי הוה תני בבא דפשט בעה"ב לחוד ה"א, דגבי פשט העני לפנים, אף בנטל בעה"ב מתוך ידו או שנתן לתוכה ג"כ חייב העני, והוא דבגמ' דף צ"ב, א'. איפליגי אביי ורבא חד אמר, אגד יד שמי' אגד, וחד אמר לא שמי' אגד, ע"ש. ולמ"ד לא שמי' אגד, טעם הפטור, גבי נטל בעה"ב מתוכה, או שנתן לתוכה וכן גבי בעה"ב, ונטל העני וכו', משום דלא עביד עקירה או הנחה, אבל אי הוו ידייהו, למטה מג' דכמונח דמי חייב, וכן מפורש בגמ' שם, ולמ"ד שמי' אגד: אף למטה מג' פטור, והשתא אי לא הוה תני רק בבא דבעה"ב, ה"א, דגבי פשט העני את ידו לפנים. וברה"י מקורה, אף בנטל בעה"ב מתוך ידו של עני. או שנתן לתוכה, ג"כ חייב העני, משום דביתא כמאן דמליא דמי, קמ"ל דפטור, או משום דלא ס"ל כר'. ברה"י מקורה, או דס"ל אגד יד שמי' אגד ובלאו האי צריכותא דכתיבנא, נקל למצא חילוק, בין רה"י לבין ר"ה, מלמצא חילוק, בין עני לעשיר

ג' א' פטורי דאתי לידי חיוב חטאת וכו'. ע' רש"י ותוס'. ולפירושם, הוי לי' להגמ' לפרושי, ולפי פירושי במתניתין ה"פ. פטורי דאתי לידי חיוב חטאת, היינו שנגמרה המלאכה, רק שנעשה ע"י שנים, ופטור מחמת ב' שעשאו' חשיב לא', אבל לחשוב בע"הב לחוד, ועני לחוד, הוי לכל א' חצי מלאכה, וחצי שיעור, לא חשיב, דכה"ג מצי לאשכוחי גבי כל אכילות אסורות, דאי אכיל כשיעור, הוא חייב ואי אכיל חצי שיעור הוא פטור, והירושלמי, שהביאו בתוס', משמע יותר כפירושי, וז"ל לא אתי למתני. אלא פטור שכנגד החיוב.