אלפי מנשה חלק א קסט

פ"ז נ' ב' גמ' מודים חכמים לר"א, בכוס של ברכה. צ"ע דמסידור המשנה נראה דקאי אכוס של ברכה דווקא. דאל"כ. הוי לי' למתניי' בפרק כיצד מברכין דמיירי לענין ברכות הפירות והיין

פ"ח נ"ב א' דמברך עלי' ומנח לי'. צ"ע דא"כ במאי פליגי ובירושלמי משמע. דמפרש למתניתין, בכוס של ב"המז, שבש"א יברך על היין תחלה ובה"א על המזון תחלה. ומקשה התם. מחלפא שיטתייהו דב"ש דגבי קידוש, סברי מברך על היום ואח"כ מברך על היין ומשני משום שהיא ברכה קצרה, שמא ישכח וישתה בלא ברכה ומה דלא פריך על ב"ה דמחלפא שיטתייהו ג"כ. תירץ המנוח הגאון מ"ו שלמה זלמן מווילנא זלה"ה. משום דהטעמים דגבי קידוש. לא שייכי בבה"מז, דהטעם שהיין גורם לקדושא שתאמר. וכאן גבי ב"המז. אף אם אין לו יין בוודאי מחוייב לברך ב"המז. הטעם הב'. ברכת היין תדירא. לגבי בה"מז אינה תדירא ואף אם נימא, דגם ביחיד טעונה כוס. עכ"ז. ברוב פעמים, אין להם כוס וטעמייהו דב"ש שייכי הכא תרווייהו שהיום גורם ליין שיבא ה"נ. ב"המז. גורם ליין שיבא. הטעם הב'. וכבר וכו'. ופירש הגאון הנ"ל. דאף אם הביאו היין על השלחן. קודם שקידש היום. עכ"ז לא חל עליו חיוב הברכה, עד שירצה לשתות. ומשנכנס שבת נתחייב בקדוש. עכ"פ ה"נ בבה"מז. נתחייב קודם שנתחייב בברכת היין

ירושלמי הביאו רב אלפס וקשיא על דברי ב"ה, במוצאי שבת היך עבידא. היה יושב ואוכל בשבת. וחשכה מוצאי שבת ואין שם אלא אותו הכוס. את אמר מניחו לאחר המזון ומשלשלן כולן עליו, מה נפשך יברך על היין המזון קודם, יברך על המזון, הנר קודם,, יברך על הנר אבדלה קודמת, וע' ברבינו יונה, שדחק לפרש בהאי קושיא דיברך על הנר, אבדלה קודמת, וכפי פירושו. יוכל להקשות על המשנה, בלי ב"ה, גם אין כאן ריח קושיא כלל, ופשוט, דצריך להגי', יברך על הנר, היין קודם והיינו