אלפי מנשה חלק א קסז

שהוא כזית, צריך לברך עלי' המוציא, אף אם לא אכל ממנה רק חתיכה קטנה מכזית, ורש"י לא מצי לפרש כפירושי. לפי מה שפירש לעיל. מכולן מה' מיני מנחות, וכולן חטים. וא"כ תיקשי מאי קמ"ל, ופירושי עולה, לפי פירוש התו' על מכולן

תוס' ד"ה חביצא הקשו דהא תניא לעיל אם אין הפרוסו' קיימות. אף אם יש בהם כזית לא מברכינן המוציא ולא ידענא מאי קשיא להו. נימא דמיירי שהפרוסות קיימות ומה שתירצו שבירושלמי מפ' פרוסות קיימות היינו כזית, איני מבין כלל שיהיה כזית פי' לפרוסות קיימות ומה ענין זה לזה, בוודאי פרוסות קיימות, פי' כפשטיה, היינו שלא נימוחו רק הירושלמי שואל, עד כמה יהו פרוסות, פי' קודם שנתבשלו. ופירשו בשם רב, שיהיה כזית, דס"ל כרב יוסף דהכא, דאף בלא נתבשלו כלל, ואף לא נדבקו, רק שנתפררו לפחות כזית, לא חשיב לחם לענין המוציא, ולא לענין שום דבר הטעון לחם וחביצא פירושו כפירש התוס', מלשון המחבץ, אבל לענין דינא בפרוסות קיימות, אף בנתבשלו חשיב כלא נתבשלו ובזה. לא קשה כלל, מה שהקשו בתוס'

ד"ה אמר רבא וכו'. והא דמשמע בירושלמי וכו'. ולפי מה שכתבתי לעיל, לא שייך זה כלל, שוב כתבו בשם רבינו דוד ממיץ ע"ש, ואם קבלה נקבל, אבל לפי מה שכתבתי לעיל, לא גרע מנתבשלו ופרוסות קיימות, דוודאי נתלבנו המי' מחמת הפרוסות, ואפ"ה מברכין המוציא וג' ברכות, ול"נ. דכשהוא קטן ביותר, אין לו תוריתא דנהמא, והכי קאמר רבא: על דברי רב ששת, שפסק דא"צ כזית, אבל עכ"פ יהיה גדול קצת, שיהיה נראה בו תואר לחם. ולכך פסקו כל הפוסקים בפשיטות דרבא קאי, אאין בפרוסות כזית, ולדברי ר' דוד ממיץ היינו יכולים לפרש, דקאי ג"כ איש בהם כזית, ובתורית' דנהמא תליא מלתא, ולא בכזית.

ל"ח ע"ב גמ' קבע עולא לשבשתי' וכו' והשתא אדחיא לה. הא דר"ח ור"נ, כיון שלא אמר ר' יוחנן מעולם שהנ"ב תדע דהביא ראיה., מההיא