אלפי מנשה חלק א קסו

וקשה. ממ"נ, אי כולהו חדא ברכתא נינהו, הוי כנזכר באמצע הברכה, דפסקו שיאמר במקום שנזכר או שיחזור למשיב הרוח, ואם נאמר דלקולא לא אמרינן. חדא ברכתא נינהו, עכ"פ א"צ לחזור אלא לראש אתה גביר, אבל שיהא צריך לחזור לראש התפלה, הוי כתרי חומרי דסתרי אהדדי. דאפי' בדאורייתא לא עבדינן, וכ"ש בנוסח התפלה, דהיא דרבנן לכ"ע

פ"ו ל"ה ב' רש"י ד"ה אוזוקי מזיק לי'. פירש"י לגופי' וצ"ע, דהא לקמן ל"ו א' גבי קמחא דשערי אע"ג דקשה לקוקאני, קאמר בגמרא, כיון דאית לי' הנאה מיני' בעי ברוכי, ונראה דה"פ אוזוקי מזיק לי'. פי' להשמן. דאין זה שתיה כלל רק כמי ששופך שמן לארץ. ומייתי ראיה מהשותה שמן וכו'. אין משלם את החומש, דכתיב כי כי יאכל קודש פרט למזיק

ל"ו ב' רש"י ד"ה, אין מצטרף, ואע"ג וכו'. עד שומר ע"ג שומר הוא, דינו וודאי אמת. אבל כאן א"צ לזה, דהא אמר לקמן במחובר איתא בתלוש ליתא, וטומאה אינה אלא בתלוש.

תוס' ד"ה קליפי אגוזים והגרעינין, דפירי נינהו פי' לדבריהם. דהגרעינין בוודאי לאו משום שומר חייבין בערלה. וע' עוקצין, פ"ב משנה ב'. גרעינה של רוטב לפי' הרמב"ם, דאף גרעינה, הוי שומר מבפנים, וא"כ אין ראיה. לפסק התוס'

שם רש"י ד"ה שריא. ואין בה לא משום בשולי נכרים ע' יומא פ"א ע"ב, ותמצא כוונתו מפורש

ל"ז א' גמ' בבא מלחם גדול, ע' רש"י, והוא דוחק גדול דמאן מפיס לידע, אם יש מן הלחם בחדרו חתיכה גדולה. ואם מצאנו לענין כלים, מטה מטמאת אברים. היינו משום דהדיוט יכול להחזירה, אבל גבי לחם. לא שייך זה, ונ"ל פשוט. דה"פ שליקט מה' לחמים גדולים, מחמשה מינים כפי התוס', ולקח מכל א' פחות מכזית, מצטרף לענין מצה. ובוודאי גם לענין ברכת המוציא אם לקח אם מחתיכה