אלפי מנשה חלק א קסה

דילי'. שאומר, שלכך מכניסה במוץ, בכדי שלא תלך המוץ לאיבוד, אבל תבואה, אין דרך ליתן לבהמה, רק שעורים. והכא מיירי בכל ה' מיני תבואה וחטים מזיק לבהמה. כמבואר בב"ק. ופטורה מן המעשר קאי אתבואה. דלגמרי פטורה, אף באכילת קבע משום דשוב לא תבוא לידי חיוב מעשר.. כסברת רבינו אפרים. בתוס' מנחות אלא שנדחק שם. בפי' כדי שתהא בהמתו אוכלת ע"ש. ולפי מה שכתבתי מרווח טפי וע' שבת ק"לט. ב' האי צורבא מרבנן דשקיל, וכו', ואמר לאצנועי וכו' ואזיל נאים וכו' י ואמר למינם וכו' הרי דבכל הערמה. אומר איזה כוונה: ע"ב, שאם היתה עקרה נפקדת וכו' ע' סוטה, שמהפך דברי ר' ישמעאל לר"ע. ונראה להוכיח כגרסא דשם. משום דמסיים. א"כ מאי אם ראה תראה. דברה תורה. כלשון ב"א. ומאן אית ליה האי סברא ר' ישמעאל אבל ר"ע דורש על כל קוץ וכו' וכן מצינו שאמר ר"ע ישמעאל אחי בת ובת אני דורש: ל"ד. א' גמ' טעה בג"ר וכו' רש"י ותוס' וכל הפוסקים. אסברו לה על יחיד שטעה. ונראה דקאי אמתניתין. על ש"ץ שטעה וכן נראה מסידור הגמ' שמתחלה ארישא דמתניתין ולא יהא סרבן. מביא ברייתא ת"ר העובר וכו' ובתר הכי מביא דברי רב הונא. על מהיכן הוא מתחיל. ואין לומר. דאינהו נמי מפרשי דקאי אש"ץ. אלא שפרשו דגם ביחיד הדין כן. דמאי שנא. וכן הוא בש"ע, שמביא דין זה. בין ביחיד בין בש"ץ. אבל א"א לומר כן. דשנא ושנא דוודאי בש"ץ דקתני במתניתין. מהיכן הוא מתחיל מתחלת הברכה שטעה זה. והטעם שלא תהא ברכם א'. נאמרת ע"י שנים. וכן הוא לקמן מ"ו. א'. ב"המז שנים ושלשה. לגי' רב אלפס ופירושו. ע"ש, וע"ז קאמר ר"ה דג"ר כחדא ברכתא נינהו. ואי טעי ש"ץ בחד מנייהו צריך השני להתחיל מראש הג"ר. וכן באמצעיות. וכן האחרונות. אבל ביחיד. לא שייך זה הדין. ונאמר ד"מ, א' ששכח הזכרת הגשם בתחיית המתים. ונזכר באמצע אתה קדוש, שלדבריהם צריך לחזור לראש התפלה