אלפי מנשה חלק א קסג

פסק בש"ע סי' ע"ד ס"ב, דאם לבו למעלה מן המים, לא מקרי לבו רואה את הערוה, ולכאורה יקשה עליו, מגמ' דהכא, דא"כ מאי פריך והרי לבו וכו', דלמא מיירי שלבו למעלה מן המים, אבל כד מעיינת שפיר, אדרבה מכאן ראי' מוכרחת, לפסק הרמ"א, דאלת"ה דהמים הוו הפסק, בין לבו לערוה. דמים לא חשיבי כסוי כלל, א"כ הוי כמו ערום, דערותו מגולה. ולמאי פריך בגמ' והרי לבו וכו', שיש פלוגתא בזה, והיא סברא בעלמא, ובוודאי אינו אלא מדרבנן, ליפרוך, הרי ערוותו מגולה, דאסור לכ"ע מדאורייתא, משום ולא יראה בך ערות דבר, ואף כשהופך פניו, כדתנן חמשה לא יתרומו. הערום וכו', אלא בע"כ, דהמים הויין כיסוי, אף לענין דאורייתא. וא"כ כ"ש דהוי הפסק, בין לבו לערוה, ולענין קושיין, צ"ל דמה שנרשם כאן, ואם לאו וכו' כאלו קאי אמתניתין הוא ט"ס, אלא קאי אדלעיל מיני'. דמשני דלמא כר' יהושע וכוותיקין, בכדי לסמוך גאולה לתפלה ויתפלל ג"כ בתוך המים. וע"ז פריך דא"כ מאי קאמר ואם לאו יתכסה וכו', והרי לבו וכו', דאין לומר, דמיירי בלבו למעלה מן המים, דהא תניא לעיל, כ"ד ב', היתה טליתו וכו'. עד ולתפלה עד שיכסה את לבו וע' מה שאכתוב דוגמתו, יבמות ל"ד א'. שכוונתי שם, לדעת הרמב"ן

תוס' ד"ה והרי לבו, פי' ר"י, מדפריך הכי בפשיטות. משמע דהלכתא הכי, וקשה דהא גבי עקבו, ג"כ פריך, והרי עקבו וכו', ואפ"ה מסקינן, הלכתא רואה מותר, עוד הביאו ראי', מדפסקינן גבי עקבו דמותר, משמע דלבו אסור, ולא הבנתי, מאי חומרא דלבו מעקבו, אדרבה, בתר דמשני, קסבר לבו וכו'. מותר, פריך והרי עקבו וכו'. וע' רש י ד"ה, והרי לבו, קס"ד וכו', כוונתו בזה, דמאי פריך בפשיטות והרי לבו וכו', והיכן מצינו שאסור, אדרבה במקום שמצינו, דלבו רואה וכו', אסור, מחלוקתו בצידו, דת"ק סבר דמותר, כאן ולעיל כ"ד ב', ות"ק וי"א, הלכה כת"ק, כפסק