אלפי מנשה חלק א קסא

ע"ב גמ' שמע והיה וכו' נ"ל לגרוס כך, שמע והי' ויאמר וברכו ג' ברכות, עבודה והודאה וב"כ. שהיא ברכת שים שלום, שנקראת בלשון המשנה ב"כ, ע' ר"ה פ"ד משנה ה'. סדר ברכות וכו', וע' רמב"ם, שפי' ב"כ כדברי. וטרח התי"ט למצא ראי' לדבריו, ולא מצא וע' בתוס' ד"ה וב"כ. שסיימו כמו שאנו אומרים, וכוונתם על נוסחת אלקינו ואלקי אבותינו, שנתקנה אחר התלמוד, ואין מקום לאומרה.. וע' סוטה ל"ט ב' אין הקורא וכו' עד שיכלה אמן מפי הקורא

י"ב ע"ב גמ', כי כרע כרע כחיזרא, פי' כורע ביותר וכי זקיף זקיף כחויא, פי' זוקף ביותר, ע"ש ה' זוקף כפופים, וע' לקמן מ"ט, א' גבי רב ששת גופי'. וזקפו לקועי' עלי כחויא, וע' רש"י, ואם קבלה נקבל

פ"ב י"ג א' במשנה, למה קדמה שמע וכו', ע' בגמ', עוד טעם, וחדא ועוד קאמר, ובלא"ה נ"ל כן. דהא ע'פי פשט, א"א להקדים, והיה אם שמוע, שמבואר בה, השכר אם תשמעו לאהבה וגו', ועונש בהיפוכה, ובפרשת שמע: כתיב הציווי, ואהבת וגו', ואיך יקדים שכר ועונש להציווי

שם גמ', מאי אם כיון לבו לקרות, פי' רש"י דחו בתוס'. ולפי' התוס', קשה מאי אם כיון לבו, וקדמני בזה הגאון בעל טורי אבן, בר"ה, שהפי' הוא, אם כיון לבו לקרות היינו להבין מה שהוא אומר, וע"ז פריך, והא קא קרי, ואטו בשופטני עסקינן, שיקרא ולא יבין מה שהוא אומר, אדרבה. כשהוא קורא לצאת י"ח, יש לחוש, שמסיח לבו לדבר אחר אבל בקורא בתורה כוונתו להבין, ומשני בקורא להגי', שאינו חושב כלל, פי' המלות, רק דעתו על ההגהה, עכ"ד אלא דאיהו אסברה לה, על פסוק ראשון דבעי כוונה, ואני מפרשו על כל הק"ש, דוודאי מי שקורא, ואינו יודע מה שאומר, לא מקרי קריאה כלל, ולכך ק"ש בכל לשון, כדי שידע מה שהוא אומר, ועיקר כוונת הקריאה היא, כדי שישים על לבו הדברים.