אלפי מנשה חלק א קנג

מלאך שקושר כתרים לקונו, מצירופי שמות הקדושים, הנרמזי' בתפלות וברכות, אשר אין כאן מקום לבאר דבריהם הקדושים אבל חס להם שיסברו, שיצאו ידי חובת התפלה וברכת המזון מבלי שום לב, לידע מה שהוא אומר. ובהמ"ז דאורייתא ואכלת ושבעת וברכת וגו', על הארץ הטובה וגו'. וכי שבח והלול הוא זה, כשאינו יודע, פירוש דבריו, מה שאומר בפיו. וכן ענין הק"ש, ואהבת וגו'. והיו הדברים וגו'. ובפרשה שניה והיה אם שמוע וגו', השמרו לכם וגו' ושמתם וגו', ואיך ישים הדברים על לבו. אם לא ידע כלל. מה כתיב בה. ואם היה עיקר הכוונה לצירופי שמות. א"כ למה חשבו, ואלו נאמרים בכל לשון. ק"ש ותפלה ובהמ"ז וכו'. הרי שלא חששו כלל. לצרופים ויחודים. ואני מוכרח לכתוב ענין א'. ולקיים כפי שפירשתי לעיל, הפסוק השמן לב וגו'' עד פן יראה בעיניו וגו' ושב ורפא לו והוא מענין תפלת כל נדרי, שאנו אומרים ביום הקדוש. יום כפור עוונותינו. ע' ברא"ש וטור, התחלתו מאין הוא, ושיש ב' דעות, אם קאי על העבר. להתחרט ולעקור הנדר ולבקש סליחה וכפרה אם נכשלנו ח"ו בעוון נדרים ושבועות. או קאי על להבא, ע"פי הגמרא, הרוצה שלא יתקיימו נדריו וכו'. והביא בטור. שבכמה ישיבות מהגאונים לא היו אומרים אותו. ואלו כעת ערבו הדברים, מב' הפכים. היינו לומר ע"פי נוסחא שלנו. שאנו מתחרטים. על נדרים ושבועות. שנדרנו ושנשבענו בשנה דלהבא, כדרך התינוקות הקטנים, שמהפכים העבר לעתיד, ואומרים למשל, שאכלנו מחר, ונאכל אתמול אתמהא. ואם היינו רוצים לתקן הלשון כמו שנתקן קצת מן הקצת. בנוסח ספרדי מיוה"כ העבר. עד יוה"כ דהאידנא, ומיום היוה"כ דהאידנא. עד יוה"כ הבא וכו'. ישתנה הניגון המקובל. שח"ו אם ישנוהו יגרמו כמה קלקולים בעולמות. שנתקן ע"פי הסוד, כמרגלא בפי כמה: ואם הייתי רוצה, להביא עוד כמה ענינים כאלו. יכלה הנייר וכו' ובדעתי שדי בזה, לעורר המעיינים, שיתנו מקום לשכל