אלפי מנשה חלק א קנא

ויושבים בד בבד ועוסקים בתורה, ולא עוד אלא שמטפשין וכו' ומצינו שאמרו בגמ', על ב' ת"א המדגילים זה לזה בהלכה הקב"ה אוהבן, והתנו ע"ז ב' תנאים. והוא דידעי צורתא דשמעתתא, והוא דלית להו רבא במתא למגמר מיני'. אבל הרוב, אינם מכירים חסרונם בזה, ואומר מי כמוני מורה. כמו שכתבתי לעיל, שבענין הידיעה והחכמה, שהוא מענין האיכות, שלא יוכלו לראות בעיני בשר, שהוא חוש והסתכלות פרטי וע"כ כל א' חושב ואומר, שהנכון היה, שכל העולם יהיו נשמעים לו ולעצתו, והיה זה תכלית הטובה מזה, אשר מפני זה, בושתי מאוד, והיו הדברים שכתבתי, כבושים אצלי שגעל' נפשי בזה, להיות מכת המדברים בזה, ומי שמני לאיש, עד אשר נתיישבתי ויהי מה, ויהיו דברי, כדברי אחד מהם., ואדבר דברי ברבים. ומה שיהיו דברי נכונים יקבלוהו המשכילי' וישתדלו עוד להוציא דבר מדבר, ולהבין דבר מתוך דבר, וכל תורף כוונתי, להרבות בידיעה שאינו יודע, שזה הוא הפתח. לבא לידי ידיעה הגמורה, איש איש כפי ערכו, ע"י קבוץ חכמי' ואף שהעתים קשים, מרוב מיעוט הפרנסה, עכ"ז רווחא לבסימא שכיח, היינו צוותא בסימא, ושכיחי בדורנו זה טובא שיש להם תורה וגדולה במקום א'. רק מפני שסוברים בדעתם שיוצאים ידי חובתם, במה שהם קובעים עצמם, בביתיהם ובחדרי משכיתם, ללמוד כל א' בפ"ע, והם חסרים ב' התנאים שהבאתי לעיל, והוא וכו', והוא דלית להו וכו', אבל כשיתנו לב להבין, שכל ענין הגמ'. הוא ראשי פרקים, והעיקר חסר מן הספר, ושצריכין סיוע ועזר, להחזיר הדברים, מפלפול התלמידים, וקבוץ חכמים ותלמידיהם, אז היו הבעלי יכולת הנ"ל, שיש להם יד ושם. בב' המעלות ידיעה ויכולת משתדלים לחפש, ולמצא דרך, שיהיה ד"ת נאמרים ונשנים, כפי האפשר. בקבוץ חכמים מופלגים, שיהיו נוחים זה לזה בהלכה ושכל א'. יהיה תורף כוונתו. להגיע לדרך האמת, ולא להראות חזותו לרבים ולהעמיד על דעתו, שהרי אבות העולם, לא העמיד