אלפי מנשה חלק א טו

ענין החושים מבעלי הרצונים

ענין הרצונים, שהם מרגישים טוב ורע, הם נקראים חושים וחוש, הוא מלשון חושש, שהוא מענין הרגש, ויש ספרים קורים לחושים הרגשים, והוא מפני, שהם מרגישים עצמם ושינוייהם, אם לפי טבעם, או להיפוך טבעם, וע"כ אם יש איזה דבר מבחוץ המשנה מצבם, הם חוששים ומרגישים ויודעים זה הדבר: ענין חמשה החושים יא

ידוע שהחושים הם חמשה, ראיה, שמיעה, ריח, טעם, משוש, לד' חושים הראשונים, מיוחד לכל א'. אבר מיוחד, עין רואה ואוזן שומעת, ואף מריח, וחיך אוכל יטעם לו, וחוש המשוש, הוא מתפשט בכל הגוף, להרגיש חמימות וקרירות, לחות ויבשות, וענין מצב איזה דבר, עגול או מרובע, ודומיהם: ענין כח הדמיוני יב

הנה, החושים, הם ידיעה בשעת השיגוי והדמיוני הוא אפילו כשמסתלק הדבר המשנהו, עכ"ז, נשאר איזה רשימה דקה במוח כמו שכשחוקקין בצפורן, על איזה דבר, שאף שמסלקין הצפורן נשאר החקיקה נכר, ומפני זה כשיזדמן עוד הפעם, איזה דבר המשנהו, שהוא כמו ענין השינוי שהרגיש מכבר, הוא יודע, שזה הוא ממש אותו הדבר, או דומה לו ממינו, ונקרא זה הכח דמיוני מפני שהוא מדמה הרגשותיו, והוא ג"כ כח הזוכר, והכח הזה, מתחלף במיני החיים, לפי מזג המוח, שמצטיירים בו, הדברים המורגשים, לפי קשיותו ורפיונו, כמו למשל ברשימות, שהדבר הקשה, קשה להצטייר ולהחקק, אבל אחר החקיקה. נשאר החקיקה קיים לזמן מרובה, ודבר הרך, הוא קל לחקוק בו, אבל בקרוב, יחזור רושם החקיקה למקומו, ולא יהיה נכר, וזה הוא ענין חלופי ארבעה מדות, מהר לשמוע, וקשה לאבד וכו'. כשהוא על מזג המיצוע, עכ"פ, הידיעות שהזכרתי, נקראים חושיות ודמיונות, והם בכל החיים, מדברים ובלתי מדברים: