אלפי מנשה חלק א קמט

וכתבו רק לסימן, האי ומודה ר"י וכו', ונראה עוד לדייק ג"כ מלישנא יתירא דמתניתין, דלמאי סיים בדברי הת"ק, מביאין את הטומאה בפותח טפח, ליתני מביאין את הטומאה, ופותח טפח, מבואר בכמה מקומות, אלא לדייק דאף ר"י לא פליג, אלא בפותח טפח, אבל מודה במלא אגרוף וד"ת עניים במקום זה, ועשירים במקום אחר, דתנן במקום אחר חור שחררוהו וכו', שיעור כמלא אגרוף, חשב עליו לתשמיש, שיעורו בפותח טפח, ולכאורה, סתם לן תנא כר"י, והוי מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כמותו, וצ"ל דפלוגתייהו בחשב עליו, דלר"י לא מהני מחשבה, לתשמיש ולמאור, וא"כ סתם כת"ק, וכיוצא בזה. יש הרבה, שא"א לפרשו, כי אם בקבלה מרבותיו, ואח"ז, התירו וחזרו והתירו, וכתבו אף גמ', שהוא ביאורי המשנה ואף גם זאת בקוצר, ואנו צריכין לחפש בהם, ולדמות מלתא למלתא, ע"ד ד"ת עניים וכו', בכדי שנבא לתוכן הדברים והוא כעין שאמר רבא מברניש. על קבען פלניא, אי הואי התם הוה אמינא לי', היכא קבעך ובמאי קבעך וכו', עד שבדורות האחרונים, וכשזכינו למלאכת הדפוס, נעשה כעיר פרוצה, וכל א' כותב ומלקט, העולה על לבו, וגורם כמה תקלות, אך עכ"ז, בוודאי שיערה חכמתו ית', שיהיה התיקון יתר על הקלקול, שעי"ז יתנו מקום, שלא תשתכח התורה. ויחזירה המשכיל ע"י פלפולו לאמתה של תורה, ועד"ז הוא כל מה שאני כותב כאן מהקלקולים המתהוים, מאלו דגרסי ולא דייקי, אין כוונתי ח"ו, למעט תורה מישראל. רק אני פותח פתח למשכילי' בכח, שלפי שכלם, יוכלו להגיע לבירורי הדברים, כ"א כפי כח שכלו, אבל מפני שלא ידעו הדרך שכתבתי, הם מגששים כעור קיר. וכשיתעוררו הרבה משכילים, יש תקוה לברר האמת מן השקר, ולייחד לכל א' לימוד הישר, לפי ענין שכלו, כפי הדרגות הלימוד, שאחשוב קצת, כפי מיעוט ידיעתי. ונתקרב לתיקוני הדברים, אשר לפי הנראה, לפי רוב המשך גלותינו שהוא קרוב לעקבות משיחנו, ושצריך לפנות דרך לפניו