אלפי מנשה חלק א קמח

הטעם בביאור קצת, מה שידוע לכל, אבאר עוד טעם, לפי עניני, ממה שבארתי בסי' הקדום עוד טעם על הנזכר קעו

לפי מה שכתבתי, והבאתי הגמרא, דבאתרא דשכיחי, דייקי ולא גרסי, מסלקינן דגרסי ולא דייקי, מפני גרם הקלקול והשבושים, רק במקום דלא אפשר מוטב לסבול גרם השבושים משתשתכח ח"ו התורה לגמרי, וע"כ לא ניתנו דברים שבע"פ לכתוב, שבע"פ בע"כ מוכרח לילך לב"המד, ושם יוכלו החכמי' ברר הדברים. וללמד לכל א', כפי ענין שכלו, ומצינו שהיו מחולקים בזה, שר"ג העמיד שומר על פתח ב"המד, והכריז כל תלמיד שאין תוכו כברו, לא יכנס לבהמ"ד, וראב"ע סילק לשומר הפתח, ואמר יכנסו הכל, שר"ג חייש טפי לתקלה, וראב"ע חייש טפי לשכחת התורה, עכ"פ בב"המד, אצל חכמי' ותלמידיהם, יוכלו למצא ענין מצוע, שיהיה קרוב לשכר, ורחוק מהפסד אבל אם יכתבו הדברים, הוא דבר הנמסר לכל ויש חשש תקלה ביותר, רק אחר שראו רוב הגליות, ושהישיבות בטלות, וחששו שתשתכח התורה מכל, והתירו לכתוב, והלכו מדרגא לדרגא, בתחלה משנה, שהוא רק ראשי פרקים, דרך רמז, שלא יוודעו הדברים, רק למי שלמד מתחלה בע"פ, ומי שלא למד, יצטרך לשאול פי' הדברים, אצל מי שלמד וקבל מרבותיו, ואביא לראיה, משנה שילאו לפרשה כלל, ע"פי השכל, כי אם דווקא ע"ד הקבלה מרבותיו, והוא ששנינו, אחד חור שחררוהו מים וכו', עד מביאין את הטומאה בפותח טפח ר' יהודא אומר, כל אהל שאינו עשוי בידי אדם אינו אהל, ורמינן בגמ', דברי ר"י אהדדי, ומשני מודה ר"י כמלא אגרוף דיקא נמי דקתני, ומודה ר"י בשקיפים ובנקיקי הסלעים, והנה היכן רמוז במשנה כאן, שהטעם הוא מפני שהוא מלא אגרוף ומאן יימר כלל. השיעור דמלא אגרוף, ואם היה א' אומר, זה הפי' מדעתו, לא יאמינו לו, אלא שקבלה היתה בידם,