אלפי מנשה חלק א קמה

המקרי, שלא יעשה ענין מסודר, וזה ידוע לכל, רק כל הקלקולים באים, מאותם הטועים, שסוברים שכבר הקיפו בשכלם, כל כללי הדבר. אבל אינו כן, שנמצא לפי זה, שאף שמה שהקיפו בשכלם, נעשה קצת כמו ענין סידורי, אבל יקלקל, לפי ענין היותר כולל שבו, ובזה יש דרגות לאין מספר ענינים כוללים קטנים, יוכלו להגמר, ע"י קטני השכל, ובלבד שיקיף תכלית ענין הכללי שבו, וכן עולים מדרגא לדרגא, עד כולל הכללים, שהוא תלוי בידיעת הבורא ית', שהוא אחד ואין יחיד כיחודו, עכ"פ ענין החושים לבדם, בלי השכל, שהם רק ענינים וידיעות פרטיות, לא יוכלו לגמור, שום ענין כולל. אבל הם כלי השכל, שע"י ידיעות החושים, יוכל אח"ז השכל, לכוללם יחד ולסדרם, על אופן היותר נאות, אבל בלי החושים. אין מקום לסידור השכלי. על מה לחול, והוא כמו ענין. מה שאמרו ד' מדות בחכמים, ספוג, ומשפך, משמרת, ונפה. ושענין הנפה, הוא לברר, הסולת מתוך הפסולת, שלא יוכל לעשות מלאכתו, אלא כשטוחנין תחלה, ברחיים של גרוסות להפריד הפסולת, שלא יהי' דבוק, להאוכל, ואח"ז כשינפה אותם, ויזרם לרוח, יתפזר הפסולת הקל לרוח, ואח"ז ישאר האוכל נקי, ומכ"ש, כשלא יהי' לו תבואה לגמרי, שאין מקום לנפה לעשות מלאכתו, ועד"ז, הנפה, צריך להספוג, שיספוג את הכל, ואח"ז ילך מדרגא לדרגא, להפריד מעט מעט. הפסולת מן הסולת, עד שינקם לגמרי, ע"י כח השכלי, שהוא הנפה, שמוציאה את הקמח, וקולטת את הסולת והנה באדם א', שיש בו כח השכלי, שהוא הנפה, ושצריך לילך בהדרגה כמו שכתבתי, אבל על התנאי שבארתי לעיל, בענין לגמר אינש, ואח"כ לסבר, היינו שידע מתחלה, שענין הלגמר הוא רק הכנה, בכדי ליתן מקום לסבר אח"כ, שבזה יהי' שבשתא ממילא נפקא, כיון שלא נדבקו בו השבושים בחוזק, רק ע"ד העברה, ובקל לנקותם, ע"י השכל, שהוא ענין לסבר, אבל אם מתחלה סובר, שענין הלגמר, הוא תכליתו, לידע ממני