אלפי מנשה חלק א קמג

לא חמס בכפו, אדרבה. לפי רוב גדולתו וחכמתו וטובו, יגדל הקושיא ביותר. אבל לפי מה שבארתי לעיל, יבואר בקל, וארחיב הדיבור קצת והוא, כפי שכתבתי, בתחלת ידיעותי. שהתכלית האחרון הוא הטוב וההנאה, ושבמורכבים, א"א שיהי' שלימות הטובה. לכל ההפכים, רק להחליף ולדחות טוב העוב' והמועט מפני טוב הקיים והמרובה, והנה לפי זה בשום ענין, אין להקשות, קושיא החלטית, שיהי' קושיא שאין עלי' תשובה, רק כשנדע תכלית הדבר, ושלא נעשה. כפי הצורך לתכלית תועלת הדבר, אבל אם לא יוודע עדיין תכלית הדבר, אין מן התימא בהחלט, אם נראה בזה איזה דבר, שלא נעשה, כפי הנראה, לפי פרטיותי'. כיון שהיא עדיין הכנה, לאיזה תכלית ונצרך לעשותה. לפי צורך, המביא לידי התכלית מזה, וטוב העובר והפרטי, צריך להיות נדחה מפני טוב הקיים כללי והנה למשל, אם היו גוזלים מאיזה עני, שהוא רעב ביותר ובידו פרוסת לחם, כדי לשבור רעבונו והיו גוזלים אותה ממנו, בוודאי הי' צועק חמס. ואם הי' נודע לו, טובה כללית שיבא מזה, כגון שזה האיש, שבשבילו גזלו פרוסת הלחם להחיותו, הוא איש כולל ותלוי בזה לכבוש במלחמה, איזה שונא. שבא על העיר והמדינה, מקום אשר העני הנזכר שרוי בתוכה להחריבה, בוודאי הי' נותנה מדעתו ורצונו, בטוב לב והי' סובל בשמחה. צער הרעבון. בשביל תכלית כללי, להנצל מהשונא, והשתא יתבאר בפשיטות ונאמר למשל. כפי הדיעה. שהי' איוב, בשעת יציאת מצרים. וכמו שמובא במדרש, שהי' השטן מקטרג מאוד, הללו עובדי ע"ז וכו', ונתנו להשטן עסק, להטרידו עם איוב, על לא חמס בכפו, כמשל הרועה, שראה זאב בא על העדר ומסר לו תיש גדול א'. להלחם עמו שבוודאי אם הי' איוב, יודע מזה, הי' מקבל בשמחה, לסבול כל מה שעבר עליו, בשביל טובה כללית, שהיא טובתו הפרטית ג"כ, וכן כה"ג, לכל הדיעות. הי' איזה ענין טובה תכליתית מזה שקיבל יסורין, ולפ"ז בתחלה כשהי' מחזיק ענינו, לענין