אלפי מנשה חלק א קמב

הכלליות. יוכלו להבין היטיב, הטעם לדיני התורה, והנה בכל עניני חלופי דעות שבעולם, כשכל א' מחזיק את חבירו, שטועה בהחלט, לא יוכלו בשום פנים להשוות ביניהם. וגורם מחלוקת, ופירוד הלבבות, שזה הוא תכלית ההריסה. וגרם כל הקלקולים שבעולם, אבל אם היו מתנהגים, עפ"י מה שבארתי בידיעותי המעטים, שא"א שיטעה שום אדם בהחלט. אלא כל דבר הוא נכון, לפי מקומו ושעתו, והיו ב' הצדדים, מעיינים בכל חלקי הסותר. שבדעת שני הצדדים, עד שהיו בוחרים ובוררים מזה דרך ישרה, לפי העת והענין. שהם עומדים בה, היו שבים בקל לדעת אחת. והי' זה תיקון העולם בכללו, ועוד שהיו דיני התורה מתבררים ביותר, כשהיו הדיינים מעיינים בקושיית הבעלי בתים ומשתדלים לתרצה. כמו שהבאתי לעיל, מר' יוחנן שאמר את כבר לקישא וכו' עד הוה מקשה לי כ"ד קושיות, ומתריצנא לי' כ"ד פירוקי, וממילא רווחא שמעתתא.. ובזה שחלקתי בכל ענין, בין כלליותי' לפרטיותי', בארתי בע"ה בטוב. דרך כלל, ענין טענת איוב וחבריו ואיך שהוד' אח"כ, כשנענ' לו ה' מן השמים: ענין איוב קעד

הנה, איוב התחזק והתריס נגד חביריו על מה שהצדיקו את ה'. שבוודאי כל משפטיו בצדק ולא לחנם שלח עליו היסורין. שבוודאי חטא נגדו, במחשבה ובמעשה, והוא טען שיודע בעצמו, שלא חטא כלל, ואמר חף אני בלי פשע וחשב מעשיו. אם אתבונן על בתולה וגו' אם אמאס משפט עבדי וגו', ועוד כמה ממעשיו הטובים, ועל המחשבה ג"כ, אם נפתה לבי וגו', וסוף דבריו אמר. והרבה פצעי חנם, והטיח הרבה דברים מתוך צערו, כלפי מעלה, ואח"ז כשנענה לו ה'. ושאל ממנו: מסדרי הבריאה וחכמותי', הידעת עת לדת יעלי סלע, וגו' כפי שחושב שם, כמה מפלאות היצירה, אז הודה לו, ולכאורה. מה תירוץ הוא מגדולתו ית', לעות אדם בריבו, ולייסרו על