אלפי מנשה חלק א קלט

על מה רצה הש"י לאחר התורה, אשוב לבאר, מה שיעדתי. לכתוב עוד טעם, על ענין עונג העו"הז, על מה נצרך: עוד מענין עונג העו"הז קעא

הנה ידוע, שענין הצטרכות ההכרחיים לאדם, שכללתים בשם טוב, אבל יתחלפו. לפי מזגי האדם, ולפי העתות, ולפי הענין הנצרך, ואבארם אחת אחת, לפי מזגי האדם. כידוע: מחלופי מזגי איכיות האדם. איזה גובר בו. ולפי זה, יוכל להיות ענין עונג, שהוא לחזק המזג, תוספת טובה. אבל הוא הכרחי. לחלוש המזג, ולפי העת, כי בעתות שינוי מזגי האדם. שעי"ז נופל לאיזה חולי ה"י. אזי צריך לחזקו, בכמה מיני עניני עונג. בריחות יקרות, ובשמיעת קול שיר ומצלתים. המרחיבים דעתו של אדם, לפי ענין הקלקול. בכדי להחזירו לאיתנו ולבריאותו ולפי הענין היינו לפי הדבר שנצרך לעסוק בו. כידוע, שמי שירצה לעיין, באיזה ענין שכלי עמוק וכולל הוא צריך להרחבה יתירה, כמו שאמרו. אי קרצתן כינה לא תנאי וכמה דלא שתינא רביעתא דחמרא. לא צילא דעתאי ומצינו בנביאים. שבכדי שיחול עליהם רוה"ק, מתוך שמחה והרחבת הלב. ולפניהם נבל ותוף וחליל וכנור והמה מתנבאים, וכיוצא בזה, שנצרך להשתמש בעונג בעוה"ז כפי שיהיה הכנה להשגת איזה דבר תכליתי לטובה. אבל רוב עונג, במקום שאינו נצרך אדרבה מבלבל את השכל. וממשיך כוחותיו והרגשותיו לענין העונג, ומסיר עי"ז מלבו, ענינים תכליתיים. כמו שמבואר בפסוק, והיה כנור ונבל תוף וחליל, ויין משתיהם ואת פועל ה' לא יביטו. ומעשה ידיו לא ראו, ומזה נוכל להבין. שהש"י ברא בעולמו. כל עניני הטבה. לתכלית הטובה, אבל אנו בעוונינו, גורמים קלקולים רבים, בשינוי והיפוך הסדר וע"כ אנו צריכים להתחזק בכל דבר, לשום לב, רק לסידור תכליתי. וטוב לנו: הצעה קטנה קעב

הייתי צריך להביא כמה שגיאות, בדברים פשוטים בהנהגת