אלפי מנשה חלק א קלח

וזה גרם, כמה צרות וגליות בעולם, ועדיין לא הטהרנו, עד התכלית המקווה, שית שיתוקן הכל בשלימות הסידור, אזי נזכה לגאולה אחרונה, גאולה שלימה, שאין אחרי' גלות, רק נצחית, ועונג מסודר, והנה, אף שבלא"ה מבואר לכל, ענין השיווי. שבין עניני העוה"ז לעניני העו"הב. עכ"ז, אסביר הענין, בדרכי התורה, והוא כמו שאנו רואים עתה, אלו הי' לימודינו מסודר, מקרא, משנה, גמ' ולא להתחיל בדרגא השני', עד שיושלמו בבקיאות הראשונה היטב. היו באים לתכלית שלימות הלמוד, בלי בלבול הדעת, ולא היו נצרכים לחריפות והמצאות שבע"כ מעורב בהם ענינים שאינם אמיתים, רק מפני בלבול הסדר, אנו צריכים למיני חריפות, אשר אחר רוב הטעיות. יוכל המעיין האמיתי, לברר הסולת מתוך הפסולת, ברוב היגיעה, ואז ישמח מאוד, ויאמר אך עשרתי מצאתי הון. אבל אם היו הולכי' כסדר, לא הי' נחשב למציאה כלל, והדמיון בזה למי שתועה בדרך, והולך ארחות עקלקלות, והקיף כמה וכמה פרסאות. עד שמצא הדרך, והוא אצלו למציאה גדולה, מה שאם הי' הולך בתחלה בדרך הישרה, לא היתה נחשבת למציאה כלל ולא להקיף כמה פרסאות בחנם, ואביא עוד דוגמא, ממה שאמרו בגמ', בראשונה היו מכניסים, כבן ששה עשר, וכבן שבעה עשר, וכשראו שהיו בועטים, התקינו, שיהיו מכניסים כבן חמש כבן שש. שהנה לכאורה קשה, בתחלה מאי קסברי. לאחר כ"כ, מלהוליכם לבית הספר והלא תינוק שיכול לדבר, אביו מלמדו תורה וכו' אבל לפי מה שבארתי יבא על נכון בכדי שלא להכניס בלבו, שבושי הדמיוני. שהוא מלא מזה, בקטנותו וילדותו, ואח"ז קשה להוציא השבושים ממוחו, כמו שאנו רואי' בדורינו זה, שנתחלפו הדעות בעניני עקרי תורה כפי שנקבע בלב כל א', לפי דמיונו, ואינו שוקל בדעותיו, על הדרך שהזכרתי, מאיזה מין ידיעה הוא, חושית או דמיוני, או שכלי. ומצינו כה"ג, אף בימי האמוראים, ר"ז צם תמנן יומין. דלשתכח תלמודא דבבלאה מיני' וכו' וכשגמרתי לבאר הענין.