אלפי מנשה חלק א קלז

החילוף, והנה אם העשירים. היו יודעים. כל חלקי ריבוי הצטרכותם. לכדי חיותם, אשר המעט מן המעט חשבתי קצת למעלה, והיו משתדלים ע"י יכולתם, שיהיה הכל מצוי בעולם. והדברים הגדולים, היו משתתפים בזה. כמה עשירים גדולים. כפי ערך גודל הענין, היו נגמרים. ע"י גדולי העשירים. שיכולתם ע"ז. אז היה העולם בריווח. להשיג כל א' צרכיו, לפי ערכו. כי בוודאי, אף בענין הצטרכות ההכרחים, יש חילוקים בין ערכי ומזגי האנשים ולהלן אבאר עי"ז עוד טעם פשוט. על תענוגי העוה"ז. עכ"פ. כשהיו מושלמי' בטו' שהוא להשלמ' החסרון. שיהי' הולך ע"ד הסידור. ונשמרים מנזקים טבעים. ובעלי רצונים. אז היו עולי' מדרגא לדרגא להשיג עניני עונג. שהוא התכלית המקווה. אבל מרוב טעותי הדמיונים. והעלמת השכל מהסתכל בענינים כוללים ומפני זה אין דרך להתפרנס ע"י העשירים. כי רק ענינם. לקבץ הון לעצמם ואקראם בשם קבוץ חכמים. שכל חכמתם. הוא בענין הקבוץ, וע"כ הוכרח הענין. לגלות עניני עונג. קודם זמנם להעשירים. בכדי שיוכלו להשיג מהם. ולהתפרנס על ידיהם ע"י חילוף מעניני עונג, העובר לשעתן, ואף שזה גרם כמה קלקולים כמו שכתבתי לעיל שעונג שלא בשעתו, גורם לבא עי"ז לידי חסרון ענינים הנצרכים, עכ"ז. מפני ההכרח לחיי העול'. הוצרך להתגלות העונג שלא בזמנו, וכמו שכתבתי בדרושים שלמעלה. מענין שהי' טובת העולם להתנהג עפ"י הדין. אך כיון שאין העולם מתקיים הוצרך להשתתף מדת הרחמים והנה, כמו שהוא הענין בעניני עו"הז. שהוא סולם והכנה. לעניני עונג נצחי. שהם ענינים רוחניים אם היו העולם מתנהגי' כראוי והיו משתלמי' מתחלה בהנהגותיהם להשלמת טובם ואח"ז הי' נותן להם התורה הנותנת תוספת עונג רוחני, לכל א' כפי ערכו. היו הענינים הולכים מסודרים ומתקיימים. ולא הי' שום קלקול בעולם אך כשראה, שאין העולם מתקיים. מפני רוע הסידור וע"כ הוכרח להקדי' התורה, שלא בזמנה,