אלפי מנשה חלק א קלו

הארץ. עד שיעשה ממנה, איזה כלי אומנות, אין מספר. לריבויי האנשים הנצרכים לזה אבל יש כמה מלאכות שא"א להגמר כלל ע"י א'. אף אם יחיה חיי מתשולח. ויעסוק תמיד בזה. רק צריך להשתתף בזה, עם כמה אנשים, כגון איזה בנין גדול ורחב ידים, שצריך לזה השתתפות כמה, בסבל משאות ולהשגיח זה בכה, וזה בכה, שיהיו ע"צ השיווי, וכגון להוליך סחורה ממקום למקום, שרב המרחק ביניהם, שיהיה ההוצאה יתירה כמה כפלים. על ענין שיווי גוף הדבר, מה שא"א לשלם עבורם. סך גדול כזה, ובע"כ צריך שישתתפו בזה כמה, שיהיה ההוצאה ע"ז. ע"ד נר לא' נר למאה ולא יעלה ההוצאה. נגד גוף הדברים שמוליכים. כ"א סך קטן והנה ידוע מחלופי דיעות בני אדם. וכל א' נראה בעיניו. שהנכון שיהיו כולם שומעים לעצתו. וא"כ מי יהיה המחבר. בין חלופי דעות, שיושוו וישתתפו באיזה ענין. ע"כ חלק ה' לאיזה מהם. עושר רב. שעי"ז ישמעו אליו, וקטני הערך יתפרנסו מעסקיו, וכן הענין בעניני ידיעות, מדיעות שונות שא"א שיושוו. כ"א כשיש א' מופלג בדעותיו, ומוסכם לכל. ונשמעים אליו אבל כתבתי לעיל, שבענין ידיעה. שהוא מענין האיכות, שכל א' יוכל לומר שהוא הוא הישר בדעותיו ע"כ. נתחלפו הדעות, כמעט כפי ריבוי חלקי האישים וגם בענין העושר, אף שהוא ענין הכמות, ונראה לעין. עכ"ז רבו כמה, שרוצים לעלות למעלה מערכם. ולעסוק בפ"ע, וזה גורם קלקולים רבים, שהדברי', שהיו נעשים בקל, ע"י שיתוף רבים בעסק א'. הם גורמים, ריבוי הוצאות יתירות לעצמן ולכלל העולם, שכל הדברים נעלים ביוקר גדול, ודבר שבכלל. אי אתה רשאי לעשות ע"ד הפרט, ולקמן יתבאר עד"ז, טעם על מה שאמרו, דברים שבע"פ, אי אתה רשאי לאומרן בכתב. ועתה אשוב לכוונתי, לבאר למה נתגלו עניני עונג בעולם הזה: ואתחיל בפרק בפ"ע: ביאור עניני עונג העו"הז קע

הנה, הצטרכות האדם הם רשים, שא"א להשיגם. כ"א ע"ד