אלפי מנשה חלק א קלה

שאינו יודע, שעי"ז יעלו למעלות הידיעה הגמורה, איש כפי ערכו ע"ד האמת הגמור: טעם אחר. על ענין איחור התורה קסח

כתבתי למעלה, מענין טוב, שהוא השלמת החסרון, ועונג. שהוא תוספת הנאה, ושטוב המקרי שלא יתמיד, אינו טוב כלל וכן העונג המקרי, ושעיקר המקווה, הוא העונג הנצחי והקיים. ועונג, במקום שאינם בטוחים, מחסרון השלימות ומנזק. אינו עונג כלל, למשכיל על דרכיו. גם כתבתי, שכל העולם, הוא ענין א' מחובר מחלקים רבים, ושתכלית כוונת הבריאה יושלם כשיסודר הכל על מכונו, ויהנו כל א' מחלקי הבריאה מבעלי רצונים. כפי הדרגתו, ולפי זה עיקר הטוב הוא. לילך בהדרגה שלא להתחיל בעניני עונג כלל. עד שיושלם. בכל צרכי טובו. והשלמת חסרונו, וא"כ יקשה, למה נתגלו עונג בעוה"ז, עולם התמורות, שאינו בטוח כלל, וכתבתי לעיל שהוא בכדי להראות, ולהבין ציור העונג, בכדי לכסוף. ולהשתדל להשיג עונג נצחי, בעולם שכולו ארוך, והוא נכון בטעמו, ע"פי פשטי הדברים. אבל בכל דבר יש עוד ענינים וכוונות עמוקות, ואבאר מקודם, לתרץ הקושיא, על מה עשה ה' ככה בעולמו להשפיע טובה רבה לאיזה פרטי אישים. ולמעט לאחרים. ולמה לא חלק הטובות בשוה, בין אישי מין האדם, ואתחיל בפרק בפ"ע: תירוץ לקושיא שהזכרתי קסט

אחזור קצת על דבריי הראשונים, צרכי האדם וחייהם. נחלקו בין ריבואות. אישי מין האדם, והנה יש עניני' פרטיים קטנים מאוד שיוכלו להגמר ע"י איש פרטי, בהמשך זמן. ואף גם זה. כלי ההכנות לזה, יוגמרו ע"י ריבואי אנשים כגון במלאכת החייטות שאיש א' יכול לתפור איזה בגד שלם. ביום או יומים, אבל כלי הכנתו, היינו מחט שתופר בה, וידוע שכמה מלאכות קודמות. נצרך בענין כלי מתכות, מעת הוצאתה מן